כשהלב במלכוד

אתמול בלילה, שוב התהפכתי במיטה ולא הצלחתי להירדם.. הרגשתי רע ולא
הצלחתי לעצור את המחשבות שלי מלהטריף אותי ומלגרום לי לבכות בחוסר אונים, ואז
לראשונה לאחר 4 חודשים של כאב ובלבול, קמתי מהמיטה והכאב, התסכול, הכעס, האהבה
והבלבול הולידו תוצאה מיוחדת שמביעה את הרגשות שהצטברו אצלי בחודשים האחרונים.. אני
מתארת לעצמי שבנות רבות, שהגיע השלב בו החבר שלהן נאלץ להתגייס לצבא, יבינו ויזדהו
איתי.. מקווה שתהנו!



לא נרדמת

מבולבלת...

על עצמי מרחמת?

שואלת...

הכל כל כך מדהים וטוב,

לא אשקר, אדבר ביושר!

גם אם אתה לא תמיד קרוב,

רק איתך הרגשתי מהו אושר..

אני חושבת רק עלייך,

מדמיינת את דמותך ואת קולך שומעת,

הכל קשור אלייך,

טוב לי איתך, אני לא יודעת...

מעולם לא הרגשתי כזה ביטחון

להיות עם מישהו ביחד..

לעיתים מרגישה עד כמה שזה נכון,

אז למה בליבי תמיד הפחד?

הנוכחות, השיחות, המגע שלך,

לחיי נתנו לפתע טעם...

סומכת עלייך, בוטחת בך

יודעת שלא תפגע בי אף פעם..

אני יודעת שאתה פה תמיד איתי בלב קרוב,

יותר משאי פעם היה אף אחד...

אז למה אני תוהה ומתלבטת לרוב?

ולמה אני מרגישה כ"כ לבד?

צבא ההגנה לישראל, כבוד..

בשביל זה שווה להתמודד עם תנאים קשים...

מחזקת אותך, ומרגישה צבועה עד מאוד...

כי הכל סתם פלצנות וקשקושים!

לא אכפת לי שאני צריכה להתחשב ואסור לי להתבכיין

כי זה שובר...

אומרים לי לא להיות אגואיסטית כי לך קשה, שילכו להזדיין

לא רוצה מישהו אחר...

רבתי עם חברה, נמאס לי מהלימודים

חניכים בצופים לא באים כבר יותר מפעם אחת,

אבל מה כל זה לעומת ריב עם המפקדים?!

מה זה לעומת לסגור בבסיס שבת?!

מסכן שלי.. רחוק מהבית, זה שובר, זה קשה...

אבל לי אסור לבכות, צריכה להיות חזקה, אני יכולה, אני אנסה..

מדברת איתך פעמיים ביום,

בין שיחה לשיחה רק סופרת השעות

מדברת, צוחקת.. וכשנתקת השיחה ואיתה המחסום

לא מחזיקה יותר ומתחילה שוב לבכות...

רבתי ריב קטן עם אמא, בזמנים מאחרים

שותקת, מרכינה את הראש, ונפתחים הסכרים...

שומעת שאומרים: ילדה בכיינית, רגישה ומחפשת תשומת לב!

אולי לא קיבלה מספיק בבית, אולי לא נעים, אולי אף כואב...

ואצל הקרובים מבוכה והתלבטות,

מנסים לעודד, להבין ולשאול..

נועם זה רק ציון, הכל שטויות

למה הדמעות לא מפסיקות לך לנזול?

מתחפרת בעצמי...

הרגישות הנשית הסוואה לי משמשת

ולא יודעת ממי

אבל נכלמת, מתביישת...

אז מתראים רק פעם בשבוע

אפשר לחשוב...

יש בנות שמצבן בהרבה גרוע

וסך הכל לך כל כך טוב...

אהבה כזאת גדולה

ובאמת בנאדם מדהים..

למה באשליות את שולה?

ולראשך מכניסה שדים?

תתחזקי, תתמודדי, כל כאב ראי כמחוק!

תחייכי, תעודדי, כי יותר ממך לך הוא זקוק!

גם אם עצוב וקשה לך בלעדיו,

גם אם קשה והלב לך כאב,

גם אם זה היה יום נורא ולשמוח אין מצב,

עזבי,

תרגעי,

תשתקי

הוא לא צריך את זה עכשיו!

אני באמת אוהבת אותו!

ושיהיה לו רק טוב אני רוצה

אבל כל הזמן רוצה להיות איתו...

לא מוצאת מוצא..

אולי אשכח ממנו?!

גם אם בכל כוחי מנסה...

שומעת את קולו

וכל כולי נמסה...

ובסוף השבוע, כשסוף סוף נפגשים,

כולי מתרגשת, בבטן מפרפר,

כמה טובים הם החיים!

העולם מסתחרר..

מעולם לא אהבו אותי בכזאת רמה!

מעולם לא הרגשתי כמה נהדרת שאני

מצחיק, רגיש, ונשמתו כל כך חמה

אנחנו כל כך מתאימים אחד אל השני..

ומגיע יום ראשון,

הסוף שבוע נגמר..

פרידה, דיכאון

כל כך מהר עבר...

רע לי - וטוב לי

מרגישה שלמה - ובודדה

קר לי - וחם לי

מה אעשה? - מתי כבר אדע?!

נדנדה

אני יודעת שגם לך קשה

לא חשבתי שפשוט בכלל...

אני רואה איך גם אתה עם הגעגועים להתמודד אתה מנסה

לא חשבתי לרגע שלך זה קל...

רן... מה עשית לי? מאוהבת כל כך אבל

מנסה להבין את דרכי הגורל

במקריות מטורפת אותנו הפגיש,

לזוג הכי מדובר אותנו החיש...

הכל מסתדר,

מציאות מדהימה!

הראש מסתחרר

מרגישה כה שלמה!

ועם קופידון שפגע בול עם חץ האהבה

מי חשב וזכר שעוד 3 חודשים - צבא!

מבולבלת, האם טעיתי ואחליט להשתפן?

הם להפסיק, לסיים?

אבל כבר תכננתי איך לצדך אחיה ואזדקן!

להיות בלעדייך נראה כה מאיים...

לפעמים מאושרת ובאושר שוחה,

אולי שום דבר עוד לא אבוד

אבל בלילות נשברת בוכה,

מלכוד

נכנסתי

התאהבתי

ואני הולכת לאיבוד

מלכוד

משקרת שהכל בסדר

ובוכה בקול צרוד

מלכוד

לא מסוגלת לראותינו כזוג פרוד

מלכוד

בלעדיך העולם נראה לי ריק, שטחי ורדוד

מלכוד





תודה על ההקשבה... סליחה על האורך... בבקשה תגיבו... אני צריכה את זה