לא הכרתי את המוות לפני.. תגיבו בבקשה

ב21.11.2004 התחיל הסיוט.. שעוד לא קמתי ממנו..! בשעה 12 בלילה חברה שלי מתקשרת אלי ואומרת לי ש"מימי" (חברה שלי) נפלה מהגג, הייתי בשוווק שעדיין לא יצאתי ממנו. יום אחרי זה הגעתי קצת מאוחר לבית הספר והמורה כבר הספיקה לספר לכיתה, כשנכסתי לבית הספר כל מה שראיתי זה בכי בכל מקום בית הספר היה נראה כמו הסיוט הכי נורא שלי, כולם על הריצפה בוכים ואף אחד לא עונה לי . שבוע שלם רק עובר בסיוטים שמימי בבית חולים במצב אנוש , כולם רק בוכים ומפחדים , ובעיקר כואבים...


ב27.11.04- היא נפטרה .. היינו מוכנים לזה ולא ידענו שמוות זה דבר כזה קשה כ"כ.. אני מתגעגת למימי ואיך אני יוכל לחיות עם המחשבה שאין לי למה לחכותתת.. שהיא לא תחזור שאני לא אראאאה אותה יותר בחייים????.. איך ילדה בת 14 יכולה להתמודד עם כמות כזאת עצומה של כאב?... כל מקום שאני הולכת אני רואה אותה שם, כל פעם שאני מסתכלת בתמונות אני מופתעת מחדש שהיא מתה ושהיא לא תחזור. לא נראה לי שמתי שהוא אני אקלוט את זה שאין יותר מימי .. כולם ממשיכים לבכות החיים זה לא אותם חיים.. מה אפשר לעשות..