אבי....

הכל התחיל לפני איזה שנה.
הייתי בחוג לקרטה,ובסוף האימון שלי,כשהתחיל האימון של המבוגרים-הוא נכנס.היה לו מבט עמוק,והוא חייך חיוך מקסים.
הסתכלתי עליו,וניסיתי לזכור כל פרט ופרט.
כך זה המשיך כמה חודשים הוא היה נכנס,ולי היו פרפרים קטנים בבטן.
עד שיום אחד הוא הפסיק לבוא.לא ידעתי עליו שום דבר חוץ מאת שמו-אבי.
בלילות הייתי חושבת עליו,ומקווה שהוא יבוא.
ואז התחלתי להתאמן עם המבוגרים,ויום אחד חשבתי-איזה כיף יהיה אם הוא יבוא,והוא בא.
מאז התחלנו לדבר,שיחקנו,שוחחנו,צחקנו-היה לי ממש כיף איתו.
הוא היה ממש נחמד אליי,ויום אחד הבאתי פונפון מצמר שהכנתי,והוא ממש נדלק עליו-אז נתתי לו אותו.
אני מההתחלה כבר הייתי מאוהבת בו,אבל לא היה מצב שהוא יתאהב בי,הרי הוא בן 20,ואני בת 13.
היה לו צמיד של חוטים על היד,גם לי היה אחד כזה,וכל פעם שהסתכלתי על שלי-נזכרתי בו.
אחרי איזה חצי שנה הוא שוב עזב,ואני עוד מחכה ליום שהוא ישוב.