אהבה שהתחילה ואהבה שהסתיימה (הסיום)

היום הכי יפה בחיי, ומתנת יום הולדת כמו שכולן היו רוצות לקבל.

באותו יום קרו כל העיכובים הכי נוראיים שיכולים לקרות- אמרתי לאמא שלי שתיקח אותי
לביתו של הבחור שלי והייתי אצלה בעבודה עד השעה שנקבעה, כאשר יצאנו סוף סוף ונכנסנו
למכונית היא לא התניעה, המכונית לא עבדה בדיוק כשאני צריכה ללכת לדבר עם הבחור של
עליי ועליו!

לאחר כמה ניסיונות לחפש מישהו שייקח אותי, בסופו של דבר מישהו מהעבודה של אמא שלי
לקח אותי לעיר ושם קבעתי להיפגש עם הבחור שלי, משום שלא ידעתי להגיע אליו לבד והוא
כבר היה בעיר אז אמרתי לו לחכות לי שם.

זיהיתי אותו מרחוק, וירדתי מהמכונית, הלכתי אליו מהר והסברתי לו את כל מה שקרה,
וכבר היינו בדרך לתחנת האוטובוס כדי ללכת אליו הביתה.

עלינו לאוטובוס ובדרך דיברנו על דברים שאינם קשורים לאהבה, יכול להיות שפשוט חיכינו
לרגע הנכון, שנינו היינו נבוכים ולא ידענו איך להתחיל שיחה על אהבה בקשר אלינו.

הגענו אליו הביתה, בית לא גדול, הוא ישן עם אחותו הגדולה בחדר, ואחיו הגדול ישן
בחדר נפרד. לאחיו יש חדר חמוד: תלויים על התקרה לונגים של טאז, ויש המון בקבוקים של
אלכוהול על המדפים.

בכל אופן ישבנו בחדר של אח שלו, והסתכלתי על דברים, הוא יצא שנייה וחזר עם עטיפה של
מתנה צבעונית, ובתוכה היה משהו, אז פתחתי אותה ובפנים היה פסל של כלב שיושב על לב
בצבע אדום, ולכלב יש חץ בפה. אמרתי לו תודה וחיבקתי אותו.

לאחר מכן חזרנו לחדר שלו, ישבנו על המיטה ודיברנו על חבר שלו וחברה שלי שביטלה את
ארוחת הערב שהוא וחבר שלו היו אמורים לארגן לנו.

חשבנו על דרכים לגרום להם להיות ביחד, ואז פתאום שאלתי אותו: "ומה איתנו?" הוא ענה
לי בשאלה: "מה איתנו?", ואיני בדיוק זוכרת את כל השיחה אבל יכול להיות ששאלתי אותו:
" מה אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות בקשר אלינו?" או "מה אתה חושב עליי?" הוא ענה
לי: "את מאוד מוצאת חן בעיני" אמרתי לו "גם אתה מאוד מוצא חן בעיני" ולדעתי שאלתי
אותו אם הוא היה רוצה שנהיה חברים, וככה החלטנו שאנחנו חברים. וזו הייתה המתנה הכי
יפה שיכולתי לקבל ליום ההולדת, שלושה ימים אחרי יום ההולדת שלי אנחנו חוגגים את יום
השנה שלנו וזה נפלא.

התחבקנו על המיטה ונשארנו מחובקים בערך כשעה. מנסים לעכל את מה שאנחנו מרגישים ואת
ההחלטה שקיבלנו זה עתה.

השעה הייתה 21:00 והייתי צריכה כבר ללכת משום שלמחרת הייתי צריכה לקחת את התעודה
שלי מבית הספר, אז קבענו שהוא יבוא אליי.

עליתי לאוטובוס, וכשעזבתי אותו, כל מה שחשבתי עליו היה שאני הבן אדם הכי מאושר
בעולם באותו רגע.

כשהגעתי הביתה החברה הכי טובה שלי באה לישון אצלי וסיפרתי לה את הבשורה המשמחת והיא
שמחה בשבילי.

ביום למחרת, הכל נראה לי ורוד, החיים שלי השתנו, סוף סוף יש לי חבר שאני אוהבת והוא
אוהב אותי, ומאז התחלנו לספור את הימים שאנחנו ביחד וכל יום שעובר בשבילנו הוא
אושר, ואנחנו מאוהבים יותר.

אנחנו זוכרים את הנשיקה הראשונה כדבר מלא תשוקה ורגשות מעורבים, זה היה דבר חדש
לשנינו, אני החברה הראשונה שלו והוא החבר הראשון שלי, ולכן הנשיקה הראשונה הייתה
הדבר הכי מתוק שקיים!

זו הנשיקה הכי תמימה וטהורה, במיוחד ששני אנשים חווים אותה ביחד בפעם הראשונה. את
אותו יום מקסים לא אשכח לעולם.

הנשיקה הראשונה שלנו הייתה כשבועיים לאחר שנהיינו חברים, הוא ישן אצלי, ובאותו יום
הלכנו לטייל בישוב שלי, ביקרנו אצל חברות שלי והיינו בקניון, ישבנו בפארק מתחת לעץ,
ובערב כשהגענו אליי רצינו לחוות את הנשיקה הראשונה שלנו ולא ידענו איך מתחילים, לכן
ניסינו נשיקה קטנה בפה, ולאחר כמה נשיקות קטנות עברנו לנשיקות גדולות, נשיקה
צרפתית, והטעם היה מתוק כל כך ולא אשכח אותו לעולם!



איני יודעת איך סיפרתי את הבשורה לאותו בחור שאיתי בכיתה, אבל אני יודעת בבירור
שסיפרתי לו, ייתכן שהתקשרתי אליו או שראיתי אותו בכיתה וסיפרתי לו.

הסיפור של החיים שלי לא הגיע לסופו, אני עדיין עם אותו בחור שהכרתי ואחרי 3 חודשים
נהיינו חברים, אנחנו שנתיים ביחד, ולא מתכוונים להיפרד בקרוב. מאוהבים יותר מאי
פעם, הוא עכשיו בצבא ואני בדיוק סיימתי תיכון, מתה לראות אותו אחרי שבועיים שנראים
לי כמו נצח.

הבחור שבכיתה שלי, עדיין בקשר איתי, ומדי פעם יוצא לי לחשוב עליו ועל מה שהיה יכול
להיות בינינו אם לא הייתי מכירה את אהובי.

אני רואה אותו כמעט כל יום ובכל פעם שאני מסתכלת עליו אני נזכרת בימים הטובים שהיו
לי איתו לפני שנתיים.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד לפני שאני מסיימת את הסיפור...

אני תמיד אוהב את היפה שלי וזה יישאר כך לעוד המון זמן!



הסוף!!!!!



מה דעתכם?

תקראו בבקשה את שני החלקים הקודמים על מנת להבין את כל הסיפור...

(אהבה שהתחילה ואהבה שהסתיימה)

(אהבה שהתחילה ואהבה שהסתיימה(חלק שני))

אהבה שהתחילה ואהבה שהסתיימה(הסיום))