הדמעה

מסתכל בחלון ציפורים מצייצות, רואה על ענן  שחור כבד את פנייך, נזכר איך היית היועצת שלי בטוב וברע ובפעם הזו! הפעם הראשונה שנשקתי אותך ונזלה לי דמעה, לא של עצב חלילה, של אהבה! שאלתי אותך "האם תרצי להיות חברתי?" אמרת "כן!" והייתי הילד המאושר ביותר בעולם משום שנענתה לי בחיוב היפה מכולם.. הקדשתי לך באהבה זר פרחי סיגליות ואמרת שאת אוהבת! משום שאת בטוחה שאצלי תמיד תהיי נאהבת אהובה לאחר מכן שרתי לך שיר אהבה באמצע הרחוב ממש מקהלה..


יום אחד הלכת לבית ספר ומשם בחייך לא יצאת. היית קרבן למחבל אחד כזה שרוצה רק לחבל באושרם של ילדים באהבות של נעורים בשמחתם של אנשים ואני אלייך מצלצל ואת לא עונה ואני מדליק טלויזיה ושומע שהיית קרבן למעשה זוועתי . נגשתי לחלון שרתי את שיר האהבה ששרתי לך אז באותה דקה ושוב הזלתי את אותה דמעה כמו בנשיקה הראשונה רק שעכשיו היא זלגה מכאב לא מאהבה!