הברווזון המכוער חלק יב' =)

השבוע הראשון שלי ושל שחר ביחד =) מהפרק הקודם:

השבוע הראשון שהיינו חברים יצא יום שישי. יצאנו לבלות.

שחר הביא לי זר פרחים גדול ועל לחיי זלגו להן כמה דמעות קטנות. הכל היה מושלם מידי.


הוא בטח חשב אני אהבלה גמורה.

אחרי שנפרדנו מכל החברים הלכנו לים, לחוף הנידח שלנו. חוף כוכב.. למי שמכיר.

הבאתי לשחר מתנה, פחדתי שהוא לא ירגיש נעים כי הוא לא יביא.. אבל הוא דווקא כן, {חח
אני מסמיקה =)}

הוא ישב וניגן לי בגיטרה, שיר אהבה שהוא רשם. כל מילה הייתה מלווה בדפיקות לב
פועמות..

אני רגישה.=)

זה השיר:



טוב בננות.. אני אאלץ להפסיק כאן ולא לכתוב את השיר כי שחר ביקש שזה יישאר רק שלי
ושלו... חח אני כל כך אוהבת אותו.. אוף!! אז תצטרכו להשאר במתח אבל אני אפצה אתכן
ואני אמשיך..



עברו להם חודשיים מאושרים למרות זאת מהולים במבחנים ובקור אימים שכבר התחיל לחלחל
לך לגוף..

אני בתוך הקן החם שלי עם שחר לא רק שלא הרגשתי את הקור, ואת הקושי ,החשק שבי לעשות
וללמוד גדל.

אני ושחר התחרנו על ציונים גבוהים יותר.היה לנו הסכם: כל פעם שאני מקבלת ציון יותר
גבוהה הוא בא אלי לחצי לילה{ההורים שלי גם ככה מתחרפנים חח =)} עם מתנה וכל פעם
שהוא מקבל ציון יותר גבוהה אני באה אליו ללילה ועם מתנה..

כמובן בלי לעשות כלום אתן כבר יודעות.

בבית שלו כבר הייתי אורחת קבועה, ההורים שלו קיבלו אותי באופן אוהד וכיוון שהוא בן
יחיד לא הייתה כל בעיית אחים קטנים וקרציות.. ככה גם אצלי.



הריב הראשון שלנו התחיל בערך אחרי החודשיים האלה =(

הוא קיבל ציון נמוך ממני וקבענו להפגש אצלי ב 9.00

השעון התחיל להגביר מהירות, הלב שלי הגביר מהירות יחד איתו. 9.30 והוא לא בא, אולי
זה הגשם שמעקב אותו.. עברו שעתיים בהם אני יושבת וכועסת וכועסת ועם זאת גם חוששת
לו,שקרה משהו..



נרדמתי עם הבגדים ועם דמעות בעיניים.



למחרת בבוקר הלכתי לבית הספר בחששות, אולי הוא פתאום לא יהיה שם ויודיעו לי...
אלוהים יודע מה...אבל להפתעתי הרבה, הוא ישב במקום שלו לידי ונישק לי כהרגלו. שכח
שישבה לה שם משהי וחיכתה, ובכתה, וכאבה אותו.

"למה לא באת אתמול?" יריתי לכיוונו את השאלה, הטון שבו השתמשתי הבהיל אפילו אותי.

"אווייש, סצנת קנאה מה?" הוא התרגז.. "לא מתאים לך.."

הרגשתי אותו מתחמק ומרב עצבים כמעט שכל הכיתה שמעה..

"אל תשחק לי אותה, יש לך סיבה תגיד.. או שאין לך.."תקעתי בו מבט, שעכשיו באמת גם מי
שלא שם לב לפני על המתרחש היה יכול להבחין שקרה כאן משהו...



המורה שלנו נכנסה לכיתה והוא ניצל את ההזדמנות ושתק. אני המשכתי לנקץ והרגשתי כל כך
פגועה. למורה שלנו שכבר העלנו את כל הפיוזים נמאס והוא הוציא את שנינו להרגע. לא
דברתי עם שחר, רק התיישבתי על הרצפה נשענתי על הקיר ושתקתי, הוא רק עמד והסתכל
לכיוון השני.



כל היום הייתי בדיכי ישבתי וחיבקתי את הכלבלבונת הוורודה שהוא נתן לי באחד הפעמים
שהוא כן בא.

כל כך רציתי לבכות אבל הדמעות לא יצאו, כעסתי מידי.



כל היום שום שיחת טלפון לא הגיעה אליי ואני כמובן גם לא ניסיתי ליזום שיחה. בערך
ב10 נשכבתי לישון, אמא ידעה שאני מודאגת אבל מכייון שבקשתי שהיא תעזוב אותי לבד
כבר!! היא לא אמרה דבר.



נשארתי ערה עד 12 ורק בכיתי במיטה. שמעתי צלצול פעמון בדלת.

נכנסו לחדר.

"אגם את עירה" אמא שאלה.

"כן.."

"טוב תכנס" אמא אמרה..

בלי שום הזהרה אני רואה את שחר עומד לו שם מולי,איך אמא עושה לי את זה ???
אבל...אני חייבת להודות היא יודעת מה היא עושה!!



אמא השאירה אותנו לבד, שחר הדליק את האור ואני כיסיתי את כולי בשמיכה, ניסיתי לנגב
את הדמעות מהר ככל האפשר.

"הי" הוא אמר בחשש.

לא עניתי.

"רציתי להסביר".

"ההורים שלי כועסים" הוא המשיך."עשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות"

זה היה נשמע עלוב, אבל תירוץ מעניין.

"הוצאתי עלייך עצבים בכיתה כי את הכי קרובה אליי" הוא מלמל.

"מצטער"

הרמתי את השמיכה. הוא כנראה הבחין בעייני האדומות מבכי.

"בכית? יפה שלי??"הוא ניסה לחבק אותי אבל חמקתי ממנו.

"הסברת עכשיו צא מכאן..צא כבר נו.."

"אגמי.. נו.." הרגשתי נימת תחנונים בקולו.

המבט הזה, כל כך כעסתי עליו באותו רגע, דווקא בגלל המבט שכל כך קשה להגיד לו לא.

רק סובבתי מבט.

הוא יצא.



פתאום בן רגע הסתדרו לי המחשבות בראש, הוא בא לכאן להשלים, הוא מתבייש ואני גרשתי
אותו. רצתי אחרי אם מכנסון קטנטן של פיג'מה בגודל.. עדיף לא להגיד..

וחולצת פו הדב ורודה וארוכה. הוא כבר התחיל ללכת, הוא כנראה הגיע ברגל כי אף אחד לא
המתין לו.

"שחר" צעקתי.האוויר התמלא באדי פי הקרים, הרוח לקחה אותם אליו ומיזגה אותם יחד עם
אדי פיו של שחר שלי.

"בואי לכאן" הוא חיבק אותי.

הגשם הרטיב אותנו, הוא נישק אותי וליטף את שערי יחדיו. אני רק החזקתי בפניו שלא
לעוף עם הרוח. פעם ראשונה שאהבתי את החורף, ממש אהבתי!!! הגשם הזה שהרביץ למדרכות
איחד אותי ואת שחר מחדש, הרגשתי רעננה.

שחר הבחין ברגליי הרזות שרטובות מהגשם ומלאות בטיפות קטנות.

"את נראית מהממת"הוא בחן אותי כמה פעמים..

צחקתי.



"אוייש את.." הוא כמעט בלא אותי עם הנשיקות, למרות הקור העז היה לי חם. כמו ביום
שטוף שמש.



שחא רק נישק אותי כל נשיקה הייתה יותר מדהימה מקודמתה..





טוב זהו להפעם , רציתי להשאיר אתכן אם מתח אבל בגלל שלא כתבתי את שהיר המשכתי גם את
ההתפייסות לפחות חלק ממנה את השאער אני אמשיך פרק הבא טוב אני טסה לישון כבר ערב,
ואני יושבת ועוד מתקתקת, שחר אצלי והוא מחכה לי, לילה טוב בבנות..

אוהבת אתכן המון..

אגם =)