סיפור אהבתי היפה והעצובה.

הכל קרה בתחילת הלימודים, חודש אוקטובר כשאני בוהה בילדי כיתות ט' לשעבר, עכשיו
אני כיתה ט' ואני נזכרת, בסיפור האהבה היפה ביותר שהיה לי, והעצוב ביותר.

הסתכלתי ופתאום דווקא בו, הילד הכי יפה שהעין שלי משכה, פתאום הרגשתי קליק בלב
וידעתי שמכאן צומחת אהבה. התאהבתי פשוט ככה אהבה עמוקה ביותר הייתי מוכנה לתת לו את
החיים שלי ושרק יסתכל עליי, מבט אחד קטן, שיעיף אליי.

ככה זה עבר חודשים ארוכים, עד שהחלטתי לגלות לו, זה היה באוטובוס, חברה שלי ישבה
ליד החבר הכי טוב שלו, וסיפרה לו, אז כבר לא יכלתי להגיד שום דבר, החבר סיפר לאהובי
ומאז הוא ידע, הוא וכל החברים שלו.

לא היה אכפת לי, אהבתי אותו מאוד, חודשים ארוכים ארוכים, עד שמה שאני הולכת לספר
קרה.

יום אחד אחת החברות שלי סיפרה לי שאחת החברות שלנו מהכיתה יוצאת איתו ואני בכיתי
ימים שלמים, והוא ידע, ימים שלמים לא אכלתי, לא ישנתי לא חייתי, רק בכיתי ובכיתי.
במסיבה שהייתה יום אחרי הם התנשקו לי מול הפרצוף, מיד לקחתי את הרגליים שלי והלכתי
משם, ושוב בכיתי ובכיתי ובכיתי. הוא סיפר לכל העולם שהוא לא רוצה אותי ואני התכחשתי
לזה אהבתי אותי בחיי שאהבתי אותו, עד שיצאנו לחופש הגדול והוספתי אותו לרשימה שלי
יום אחד שלחתי לו הודעה מה המצב הוא שאל "מי זו" אמרתי לו, הוא אמר "אני חייב ללכת"
ונשאר במצב שהוא היה בו. אז הבנתי משהו אחד, אני לא מעניינת אותו בכלל , ובחיים לא
עניינתי, אבל אני זוכרת איך לפעמים הייתי מסתכלת עליו והוא עליי ואיך שפעם ישבתי
לידו באוטובוס כולי אדומה ומאושרת ואיך יום אחד כשילד הביא לי מכה הוא צעק עליו
ואמר לו "אל תיגע בה", אבל לעולם הוא לא אמר לי מילה אחת. הוא היה פושע קטן, אבל
אהבתי אותו ולא היה אכפת לי עד שזה נגמר, והיום כשאני רואה אותו , הוא בכיתה י'
ואני ט' אני נזכרת באהבה היפה, יש כל כך הרבה שירים שמזכירים לי אותו, ואני נזכרת
אך אהבתי אותו ואני לא מתחרטת על שניה, כי זו הייתה אהבה מופלאה.

אני לא שונאת אותו גם על כל הסבל והעצב שהוא גרם לי, הלילות הארוכים עם הדמעות בלי
שאף איש ידע שאני בוכה. היום יש לו חברה שהיא בשכבה שלו ואני מאחלת לו הצלחה רבה
איתה, מה שהיה היה , מבחינתי אהבה נפלאה וקשה, אבל אהבתי, בזה אני בטוחה.