הגעגוע

הגעגוע... דקה עברה שבה לא נשמתי אותך... רגע שבו לא נשקתי לך...



האם זה הגעגוע? כשהשעון לי נעצר והזמן קופא ואני רק מחכה לרגע בו תחזור...



האם זה הגעגוע? שהכאב הוא כה מתוק... שכל דבר מזכיר לי זכרונות...



היה לנו טוב היה לנו רע... אבל יותר מכל הגעגוע הזה שלא עוזב רק מוכיח עד כמה אני
אוהבת אותך...







מחכה לרגע ששוב אשמע קולך... ואוספת רגעים כדי שהכל לך אספר...



החיים פתאום חזרו להיות שחור ולבן בלעדייך בלי השמש שלי... בלי הנסיך הקטן שלי
שיאיר את דרכי... ואין מי שיביא לי פרחים ואין לי את מי לחבק אל חיקי ואין מי
שיבטיח את העולם בשבילי ולי אין על מי להישען...







אוי זה נשמע כל כך מעט הזמן הזה שעבר ולחשוב שיש עוד כל כך הרבה ימים וכל כך



הרבה לילות שבהם לא אראנה אותך... אך בכל רגע שאני מנסה לחייך איני יכולה אני כמו
צל של עצמי בלעדייך כמו שמש ללא אור כמו ירח ללא כוכבים כמו שמיים ללא עננים...
וברגע שאשמע את קולך אעצום את עיניי ואדמיין את דמותך כל כך צמודה אליי... ואשאר
באותו הרגע עד שתשוב אליי...