לאבד שתי אהבות במכה אחת..פ

רק לא להשבר! לא עכשיו בבקשה, זה הדבר שאני הכי לא רוצה! כל כך קשה לקבל את
העובדה שהכל נגמר, שהכל חלף, שתי ציפורים היו במכה אחת, שניהם חלפו באותו
צורה..אהבתי את הראשון, שני היה מוסתר, אהבתי את השני, הראשון חיכה בצד...נשמע
מגעיל נכון?! אני יודעת..זה באמת היה ככה, אבל מהצד שלהם לא שלי, למרות שגם אני
לקחתי חלק לא קטן..



הכל התחיל, כל כך מוזר.. הכרנו כבר מזמן, שנה בערך, וזה נראה כאילו עבר רק חודש,
אני זוכרת מה אמרת 'הדיבור שלך, המגע איתך', אני בחיים לא אשכח את זה, אין מצב!
בשבילי, אתה היית הכל באותה תקופה, ועכשיו אתה כלום, רק אוויר, ורוח קרה שעוברת
לידי כששומעת את השם "עידו".

לפני שמונה חודשים, נפגשנו במקרה, הרגשתי פרפרים, הלב שלי דפק חזק, עברה בי
צמרמורת, הלב התחמם והיה לי קשה לעמוד על הרגליים, עמדת ליד מכונת סיגריות, הדיבור
שלך היה כל כך בטוח באותו רגע, כל כך רגוע, אבל העיניים שלך הסגירו אותך, ראיתי
שהבטחון הזה, זה רק תדמית.. הלכנו לטייל והערב הזה היה כמו טיול בגן עדן, רגוע,
אמיתי, שליו.. לא האמתי שאני בזרועותיך! עברנו ערב שלם ביחד, רק לא לעזוב, פחדתי
שזה יגמר, אבל המציאות הייתה קשה.. אחרי אותו ערב, נפגשנו פעמים אחדות... היו
דיבורים מבטים, ושוב הדיבור היה בטוח, המבט היה אחר..



אחרי שחשבתי, ואני מדגישה שרק חשבתי, שזה נגמר.. התחלתי לנסות לשכוח, אבל זה היה
יותר קשה ממה שחשבתי, פגשתי מישהו, מישהו מדהים, רק הבעיה הייתה שהוא יותר מידי דמה
לו.. חשבתי שזאת סתם השלייה שאני לא באמת מרגישה אליו משהו כי אני רואה בו את הבן
אדם הראשון, אבל אם הזמן באמת שכחתי את עידו, והתאהבתי אוהד...לא הייתי מודעת לזה,
מצד אחד היה לי את הזכרון של עידו, מצד שני את המציאות של אוהד..



עכשיו, הכל נגמר,

לפני ארבע ימים פגשתי את עידו, זה כל כך שונה, עכשיו גם הדיבור וגם המבט היה בטוח,
והיה רצון אחד, לא תואם לשלי, הבנתי שזה אבוד, בלב שלי נשאר סדק...

אתמול, אוהד עזב, לתמיד, סיכוי 1 למיליון לראות אותו שוב, ומהלב שלי נשארו רק
חתיכות...

כואב לי, כמו שבחיים לא כאב, אהבתי, אהבתי את שניהם, ואני לא מכירה את עצמי כאחת
שבוכה בגלל אהבה נאכזבת, אבל עכשיו, זה כבר לא משנה.......