היום הכי עצוב בחיים!

זה כבר כמה חודשים שהרגשתי שהשתנת.. משו בך השתנה מאוד.. אתה כבר לא הילד שלי של פעם.. אתה לא זה שהקשיב לי.. שהיה איתי בטוב וברע.. שסיפר לי הכל.. שאהב אותי.. ניהיית ממש מוזר.. התחלת לא להתקשר אליי.. לא להיפגש איתי ולא להתייחס וזה ממש פתאומי! שנה וחצי היינו ביחד.. בקשר הכי מקסים שיש בעולם הזה!! אהבנו אחד את השני כמו מטורפים ופתאום הבועה התפוצצה ואמרת לי שאתה בא אליי אחרי צהריים כי אתה צריך לדבר איתי על משו חשוב.. מאותו רגע שאמרת לי את זה הלב שלי התהפך.. הרגשתי שהוא נופל לי.. הרגשתי שאתה הולך להגיד לי משהו שכל יום שהיינו ביחד התפללתי שלא תגיד! ידעתי שזה יהיה הסוף!.. באת אליי.. התחלת לחבק אותי.. נישקת אותי.. אבל משהו בחיבוק הזה ובנשיקה הזאת היה שונה.. זה היה מעין "מתנת פרידה" או "להרגיש את הפעם האחרונה שאני טועמת משפתיך" .. פתאום עצרת.. ואמרת לי שזהו.. שזה נגמר.. שאתה צריך זמן לעצמך כי אתה מודע זה שפגעת בי הרבה ושלא מגיע לי אחד כמוך... ואני אמרתי לך שאם כבר זאת אני שצריכה לקחת זמן כי אני זאת שפגועה ממך ואתה המשכת עם התירוץ שאתה לא שווה אותי.. לא היה לי מה לעשות.. הדמעות שלי היו בעיניים.. הרגשתי צביטה בלב שלי... מרוב שכ"כ היה בא לי לבכות.. הדמעות לא יצאו לי.. הם נשארו ונתנו לי את הטעם הכי מר של החיים שלי!  איך אני אמשיך לחיות בלעדייך? איך אני אמורה לוותר על הדבר היחיד שהיה לי אי-פעם הכי חשוב? איך אני יכולה ללכת לישון בלי הלילה טוב שלך ולהתעורר בבוקר ולבוא לבית ספר ולראות אותך ממשיך בחיים שלך? איך אני אשב איתך באותה הכיתה וישמע את הקול שלך? אני יודעת שמעכשיו לכל מקום שאני אלך אני יראה אותך..ולכל מקום שאני אפנה אני ישמע אותך.. כי תמיד היית כזה.. כולם מכירים אותך ואוהבים אותך.. עכשיו כל המעריצות שלך.. יחזרו אחרייך.. ואני? מה איתי? מה אני יעשה בלי המלאך שלי? אני השתנתי.. כבר אין לי כוח לצחוק מהחיים.. כי כשאין את האהבה הזאתי משתי הצדדים זה ממש קשה וכואב.. תדע שאותך לא אוכל לשכוח.. אתה נתת לי הרבה כוח..אתה אדם ממש חשוב ואני יודעת שעכשיו בחיים לא תשוב! אני לא יכולה לעשות כלום.. אני יודעת שזה לא יחזור ליהיות כמו פעם.. ולא משנה לאן אני הולכת.. ואיזה שיר אני שומעת.. כל דבר מזכיר לי אותך.. את האהבה האמיתית שלי.. אתה הילד הראשון שבאמת בכיתי בגללו.. אין לי מה לעשות חוץ מלשכב ולבכות ולבכות ולבכות...