הבלונדיני שלי.. פרק 39

הנה שוב אני!!

חח ..

מה שלומכם??

אני יכולה להגיד לכן ששלומי מ====עו====לה====!!

היום סיימתי כיתה ט'..

היה קשה להיפרד מהמורות.. ומהמחנכת..

אבל עשיתי את זה!!!:(

ולכל דבר עצוב יש גם שמח..:

חווווופש!!!!!!



אז עכשיו בחופש אני מקווה לפרסם לכן הרבה המשכים!!!

ושהם יגיעו..



אז מתוקים..

תהנו בחופש!!!!!!!!!!!!!

תעשו חיים!!!!!!!

ותשמרו על עצמכם... הכי חשוב!!!!;)



ולזאתי שביקשה את האייסי של ערן..

אני לא יכולה לתת לך אותו..

דבר ראשון,

כי אין לי אותו..

ודבר שני,

כי אני לא רוצה שהחרא הזה עוד ידע שאני מספרת משהו..

וגם לא שאני חושבת עליו..

למה את צריכה אותו?





תקציר הפרק הקודם..:

" ואני הרשיתי לעצמי להיכנס למיטה עם חיוך ענק על הפנים והרגשה טובה בלב...

האם אני מתחילה להיות מאושרת??

ודווקא שעצמתי את עיניי שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל......."



שלחתי את ידי מתחת לשמיכה...

מחפשת אחרי הפלאפון..

נכנסתי מתחת לשמיכה והפכתי אותה.. הרמתי את הכריות..

ולבסוף מצאתי..

לחצתי על מקש ה "SEND" בלי לחשוב פעמיים..

"הלו?" הצלחתי לענות..

"דניאל?" זיהיתי את הקול שלו..

למה הוא לא עוזב אותי??

לא עניתי..

הרגשתי איך הפה שלי קופא..

לא יכולתי להוציא אפילו מילה אחת מהפה...

בלעתי את הרוק שלי..

נזכרת בטעם הבגידה.. בטעם הכאב..

הדמעות מתחילות לרדת מהעיניים שלי..

למה שוב?? למה אתה חייב לעשות לי את זה??

"אני יודע שאת שם.. אני רק מבקש שתקשיבי.."

לא עניתי.. לא הייתי מסוגלת...

"אני מוכן להסביר לך הכל אם רק תקשיבי לי.. זה הכל קרה כל כך מהר.. אני הייתי
פגוע.. מאוכזב.. הרגשתי שאני נותן לך אהבה ואת מנשקת אותי וחושבת עליו..את יודעת מה
זה לחיות עם ההרגשה הזאתי במשך יותר מחצי שנה????? את בכלל מבינה מה זה???? לא נראה
לי..."

ערן שתק.. ואני הרגשתי איך הכעס ממלא אותי..

הוא בוגד בי עם החברה הכי טובה שלי ואני עוד צריכה לנסות להבין אותו???????

"באותו יום לא החזרת לי טלפונים ואני השתגעתי.. הלכתי ממקום למקום הלוך וחזור.. לא
ידעתי איפה לקבור את עצמי.. הייתי בטוח שאת איתו.. ככה חשבתי.. ובלי לשים לב בכלל
התיישבתי על איזה מדרגות של איזה בניין.. בכלל לא חשבתי שזה הבניין של קורל..פתאום
שמעתי מישהו קורא לי ורק אז הבנתי שזאת קורל.. היא ראתה אותי והזמינה אותי אליה..
כמו ידידים טובים.. מה את לא יושבת עם אושרי לפעמים?? או עם תום??"

הוא שוב עצר..

הוא לא באמת חושב שאני יענה לו!!!!

אני מקשיבה.. וזהו!!

הוא כנראה הבין שאני רק שומעת.. והמשיך.." אז עליתי אליה.. היא נתנה לי מים וקירבה
את הכוס ליד שלי.. וברגע שהיא נגעה בי אז פשוט בכיתי.. לא הפסקתי לבכות דניאל!!!!!!
הרגשתי כל כך חרא.. חשבתי שאת איתו עכשיו.. שאת בוגדת בי...ואז קורל חיבקה אותי כמו
ידידה אמיתית ואמרה לי שזה ממש לא מה שאני חושב.. ושאת בחיים לא תבגדי כי את לא
בנאדם כזה ועוד 1001 דברים רק לטובתך!! ואז היא הפסיקה והסתכלה עליי ואני עליה..
ואז זה פשוט קרה.. ואת רוצה לדעת משהו?? בכלל לא נהניתי!!!"

אני לא מאמינהההההה!!!!!!

" לא נהנית אה?? אוחח אתה לא מבין הרסת כל חתיכת רגש שהיה לי אליך???? הרגת אותי..
המעט שאתה יכול לעשות זה לעזוב אותי כבר!!!!!!!!!!!!!!!!" התערבתי בשיחה...

לא יכולתי יותר לשתוק...

"לא.. לא את לא מבינה... "

"אני באמת לא מבינה!! מה היה חסר לך אצלי? אה?? מה חיפשת אצל החברה הכי טובה שלי??
רצית להשוות מי מנשקת יותר טוב??"

כל כך כעסתי.. כעסתי עליו.. כעסתי עליה..

ובעיקר כעסתי על עצמי..

איך אפשר להיות כזאתי טיפשה?? אוחחחחחחחח

"דניאל את יודעת שאני אוהב אותך!! בחיים לא הפסקתי לאהוב.. תחזרי אליי.. אני יעשה
הכל בשביל זה.. אני אפ...."

ניתקתי את הפלאפון..

לא יכולתי לשמוע יותר.. זה רק עשה לי רע...

הסתכלתי על הצג של הפלאפון ודמעות התחילו לרדת לי מהעיניים..

מה אני עושה? אני מחכה לטלפון ממנו?

למה אני עושה את זה לעצמי??

פתאום הפלאפון צלצל "אני אוהב אותך כל כך ואת יודעת...." עדיין הצלצול הזה..

הצלצול שהעלה בי זכרונות כל כך רבים..

זכרונות מתוקים...

אני זוכרת איך היינו ביחד.. איך היינו יושנים מחובקים..

איך הוא אהב אותי..

אני זוכרת איך הוא נישק אותי..

חיבק אותי..

ליטף אותי..

ועם הזכרונות הדמעות ממשיכות לרדת..

ואני מביטה על צג הפלאפון "ערנוש שלי" ומקשיבה לצלצול..

נזכרת במילים של השיר..:

"אני אוהב אותך כל כך

ואת יודעת

המזל שלי נפתח כשאני איתך

ובלילות הכי קרים את בי נוגעת

רק תדעי לך שלעד ליבי שלך

אני שלך..."



לעד??

מה זה לעד בכלל??

כמה זמן זה??

אני לא יודעת כמה דברים יצאו לי מהקשר הזה..

אבל אני יודעת שהבנתי כמה דברים על עצמי..

הבנתי שעשיתי טעות עם בן.. שלא נלחמתי על האהבה שלי..

הבנתי שלא הייתי צריכה להיות עם ערן בלי שאהבתי אותו בדיוק כמו שהוא אהב אותי..

והבנתי עוד משהו..

הבנתי שזמן,

זה דבר יחסי.....



***



אני לא זוכרת מה עשיתי אחר כך..

אבל שקמתי בבוקר הטלפון עוד היה ביד שלי..

7 שיחות שלא נענו..

כנראה מרוב בכי נרדמתי..

בדקתי את השיחות..

"ערנוש שלי"

הנחתי את הפלאפון על השידה והלכתי לשירותים..

ציחצחתי שיניים והסתכלתי במראה..

העיניים שלי היו נפוחות..

כאילו לא ישנתי כל הלילה..

הדלקתי את הרדיו באמבטיה...

שמעתי שירים במזרחית ולאט לאט חזר לי החיוך לפנים..

אין כמו מוזיקה!!!!!!



השעה הייתה כבר 10 ורבע..

והבטן שלי התחילה להשמיע קולות..

'יש לי עוד זמן לארוחת בוקר' אמרתי לעצמי והוצאתי מהארון מכנס קצר וזרקתי על עצמי
גופייה..

הרטבתי את השיער קצת וסירקתי אותו..

שמתי את המשקפי שמש שלי.. קצת בושם...

לקחתי את הכרטיס לחדר ויצאתי לכיוון המעלית..

נכנסתי למעלית ומולי עמד לא אחר מאשר רועי!!

ההוא מהאוטובוס..

חייכתי חיוך קטן אליו.. ולחצתי על הקומה של הלובי..

"אז מה...? שוב נפגשים..?"

"כן... ראית מזה..." עניתי לרועי והסתכלתי עליו..

"רק עכשיו יורדים לאכול?? נשאר לך אולי עשרים דקות להנות מהאוכל..." רועי אמר לי
וחייך..

"אל תדאג לי.. סמוך עליי שגם עשרים דקות יספיקו לי.." חייכתי בחזרה..

"מה איתך? הכל טוב??" הוא שאל..

"ברוך השם.. ואיתך?"

"עכשיו מעולה.." רועי אמר והתקרב אליי...

"מה רועי? איך אפשר לעזור לך?" אמרתי וניסיתי לזוז טיפה אבל כל תנועה שלי רק הצמידה
אותי למראה הקרה מאחוריי..

"בטח שאפשר.. ואני יראה לך איך..." רועי אמר וכיווץ את שפתיו.. מחכה לנשיקה..

פתאום נפתחה הדלת של המעלית..

הגענו סוף סוף!!!!!

"אויי סורי בייבי.. כנראה שאני לא יוכל לעזור לך..." אמרתי דוחפת אותו מעט ממני
ויוצאת מהמעלית..

שולחת אליו נשיקת ניצחון באוויר..

'איזה טיפש.. חחחחח' צחקתי לעצמי..

"בוקר טוב.. איזה חדר בבקשה?"

"405" עניתי

הפקידה סימנה במרקר צהוב את החדר וחייכה אליי..

"בתאבון!" היא אמרה..

"תודה.." החזרתי חיוך..

נכנסתי לחדר האוכל והתיישבתי בשולחן הראשון שמצאתי..

הלכתי לכיוון האוכל.. ולקחתי לי בצלחת פנקייק!!!!!!!!!

אין כמו פנקייק!!!!

שמתי על הפנקייק סירופ שוקולד וכשהסתובבתי לחזור למקום שלי שמעתי מישהו צועק לי
"תזהריייי"

אבל זה כבר היה מאוחר מדיי......















































עוד לפני שהספקתי להבין משהו כבר הרגשתי מישהו נתקע בי..

שנייה אחר כך הרגשתי משהו נוזל לי על היד..

הרמתי את פניי כדי להבין מה קרה.. לא הייתי צריכה לשאול יותר מדיי שאלות..

"שוב אתה??" שאלתי את בן שהביט בי במבט משועשע וחייך אליי..

"ראית מזה? פעם שלישית גלידה..." הוא צחק ואני נדבקתי בצחוק שלו..

"אתה פשוט לא נורמלי.. איפה העיניים שלך תגיד לי?" אמרתי וחייכתי..

בן לקח מפית והחל לנגב לי את היד.. תוך כדי שהוא שולח אליי חיוכים שלא כל כך מצאו
חן בעיניי..

"אפשר להבין מה אתה מאושר כל כך מעצמך?" שאלתי אותו

"סתם.. הולם אותך קולה.." פה כבר הפסקתי לכעוס ושנינו התחלנו שוב לצחוק..

"טוב בייבי..הבטן נדבקת לי לגב מרוב שאני רעבה.. אז ביי..." אמרתי וחייכתי..

"ביי..." הוא ענה..

לקחתי את הצלחת והלכתי למקום שלי..

עוד לא הספקתי להתיישב וכבר ראיתי את בן לוקח את הכיסא שבשולחן לידי ומתיישב לידי..

מניח את הצלחת ואת הכוס שלו ומתחיל לאכול..

התיישבתי גם אני..

הנחתי את הצלחת והתבוננתי אליו..

הוא ניסה להיות עסוק כמה שיותר באוכל כדי לא לפגוש את העיניים שלי..

"מאיפה באת לי אתה?" שאלתי עדיין לא מבינה מאיפה הוא נחת עליי...

"מגן עדן מאמי..." ענה וחייך..

"לפחות את עצמך אתה מצליח להצחיק.. אבל תמשיך לנסות חמוד!! פעם הבאה עוד תצליח
להצחיק אותי!!" אמרתי וצבטתי בלחיו..

בן לקח את היד שלי ושם אותה בתוך היד שלו..

הוא הביט עליה ואז נשק לה..

"התגעגעתי אלייך.." הוא אמר פתאום

"גם אני.." אמרתי והורדתי את הראש

"את יודעת שאת הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים? אין את משהו מיוחד.. כבר שנה את לא
יוצאת לי מהראש.. לאן שאני לא הולך אני נתקע בך.. את מוכנה להסביר לי מה אני עושה
איתך??" בן שאל אותי וחייך..

"את זה אתה צריך לשאול אך ורק את עצמך..." עניתי את אחת התשובות החכמות שלי..

"את אוהבת אותי?" הוא זרק אליי..

לא הייתי צריכה לחשוב הרבה.." בטח שכן!! כל כך אוהבת בן.. בחיים לא אהבתי ככה..."
חייכתי

בן התקרב אליי והצמיד את שפתיו לשפתיי לנשיקה ארוכה..

"בן מה אנחנו עושים?" הפסקתי את הנשיקה..

"אנחנו מתנשקים מאמי.." הוא שוב חייך את החיוך המתחכם שלו..

"נוו אני רצינית.."

"גם אני!!"

צחקתי.. "אני מתכוונת עם כל זה שאנחנו אוהבים.. רק עכשיו סיימתי מערכת יחסים לא
קלה.. בגדו בי.. שיקרו לי.. איך אני.."

"איך את מה יפה שלי?" בן שאל וליטף את לחיי ברכות..

"איך אני יידע שגם אתה לא תשקר לי? לא תפגע בי?" שאלתי והיישרתי אליו מבט..

בן הסתכל עליי ונשק לי קלות על השפתיים..

"מאמי אני בחיים לא יפגע בך!! לא ישקר לך!! לא יעזוב אותך!! אחרי שקיבלתי אותך
בחזרה אני בחיים לא ייתן לך ללכת שמעת אותי? גם אם תרצי!! אני לא יכול לשקר לך.. את
הדבר הכי אמיתי שפגשתי.. את גורמת לי לתת מעצמי הכל.. את נותנת לי כזאתי הרגשה..
שאני אפילו לא יכול לתאר לך.. חרא כמו ערן את תפגשי רק פעם אחת בחיים שלך.. או
אפילו פעמיים אם ממש יש לך מזל..." בן אמר וחייך אליי..

"אתה מבטיח לי?? אתה נשבע לי לא לשקר לי בחיים??" שאלתי שוב רק כדי לשמוע ממנו שתי
מילים שכל כך הייתי צריכה לשמוע..

"אני מבטיח!!"

חייכתי אליו..

"אני אוהבת אותך!!" אמרתי והתקרבתי אליו..

רק כדי לקבל ממנו עוד נשיקה..

בן נישק אותי כמו שציפיתי..

ואז בדיוק הגיע מלצר אחד האחראי על החדר אוכל..

"אממ.. אמ..." המלצר ניסה לדבר.. אני ובן התנתקנו מהנשיקה ושלחנו אליו חיוך
מבוייש..

"אני נאלץ לבקש מכם לצאת.. ארוחת הבוקר הסתיימה.." המלצר החזיר לנו חיוך..

"אוקיי.." בן אמר ולקח אותי בידי..

כמעט ולא הספקתי לקחת את הפלאפון ואת הכרטיס של החדר מרוב שהוא משך אותי אחריו
במהירות..

"תודה על האוכל!! היה טעים מאוד!!" צעקתי למלצר והוא חייך..

בן משך אותי החוצה דרך דלת חדר האוכל...

"אז מה יפיופה? את באה לסיבוב?" בן שאל ואני רק חייכתי..

"החיוך שלך אומר הכל.." הוא ענה לעצמו ומשך אותי אל כיוון היציאה מהמלון....









מקווה שאהבתם!!

מחכה לתגובות...



אוהבת מלאאאאאאא

דניאלוש ^^