הבלונדיני שלי.. פרק 38

וואי איך אני נהנית שההמשכים שלי מגיעים סוף סוף בקצב!!!!!! חחח איזה
כיף לבוא יום אחרי שפירסמתי את ההמשך ולראות כ-ל כ-ך הרבה תגובווווות... יאאאאאאאא
אני אוהבת אותכןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!! אין לכן מושג כמה מוטיבציה זה נותן לי..
כל התמיכה הזאתי.. אני ממש לא רגילה לזה... ורק רציתי להגיד.. הייתה פה איזה תגובה
כזאתי משהו שאתן לא מגיעות לרמה של הסיפור שלי.. ומשהו לכו כפרה..
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אז דבר ראשון.. אני ב=ח=י=י=ם אבל
בבבבבחחחחחחחחיייייייים לא אומרת כפרה... חחחחח זה מילה שאני לא
סובלת!!!!!!!!!!!!!!!! תשאלו את כל מי שמכיר אותי.. אני יכולה למות שאומרים לי כפרה
אוני בטחחחחחח שלא אומרת את זה.. אני לא כתבתי את התגובה הזאתי בכלל.. אז בבקשה פעם
הבאה תסמכו עליי ואל תאמינו לכל אחת שרושמת שהיא אני.. אני מאמינה שאתן מכירות כבר
את הסגנון כתיבה שלי ויודעות להבדיל ביני לבין מישהו אחר.. אז סליחה על כל הבלבולי
שכל.. פשוט היה לי חשוב להגיד את זה.. ועכשיוווווו.......... ~~המשךךך~~ תקציר הפרק
הקודם..: " "אני רוצה להזמין זמר שלא כל יום רואים אותו.. -"או!! סופסוף משהו
נורמלי.. אמרתי- דניאל סלומון בשיר "אהבה"!!!" "אופפפ גם אתה מתחיל איתי עכשיו????"
צעקתי על הטלויזיה והעפתי את השלט.. שלפתע שמעתי דפיקה בדלת...." קמתי ופתחתי
אותה.. "מה אתה רוצה?" שאלתי את בן שעמד מולי "אותך!!" הוא ענה ועוד לפני שהספקתי
להבין משהו הוא דחף אותי פנימה סוגר אחריו את הדלת.. "מה? אתה דפוק? עוף מפה!!!"
צרחתי עליו.. "את רוצה שאני יעוף מפה???" שאל אותי במבט התמים שתמיד שיגע אותי.. "מאוווווד!!!"
עניתי "באמת את רוצה את זה??" הוא שאל כדי להיות בטוח.. "זה הדבר שאני הכיייי רוצה
בעולם!!" אמרתי לו ורק קיוויתי שהוא יישאר עוד... אבל כמו שאתם יודעים אני ממש לא
אחראית למה שהפה שלי אומר.... "טוב.. אז אני הולך...." בן אמר והסתובב לכיוון
הדלת... כל כך מהר הוא הולך? חשבתי הוא דווקא ירצה להישאר!! ככה רציתי... "ברוך
השם!! בייי" אמרתי.. בן התקדם לכיוון הדלת... הניח את ידו על הידית.. ואז הסתובב
אליי ומשך אותי אליו.. מחבק אותי.. מצמיד אותי אליו.. נותן לי להרגיש את הנשימות
שלו.. נותן לי להריח את הבושם שאני כל כך אוהבת... "אחח סוף סוף!! חשבתי שכבר באמת
תלך..." אמרתי לבן וחייכתי.. "נראה לך? עד שמצאתי אותך אני לא מתכוון לתת לך ללכת..
לא הפעם..." בן אמר לי וחייך אליי... "אנחנו נעשה הכלל לאט.. ונדבר הרבה!! נבין אחד
את השני.. נכון מאמי?" הוא שאל אותי.. "נכון.. יש לנו את כל הזמן שבעולם!!" בן הרים
אותי ולקחת אותי למיטה.. הושיב אותי עליו.. "מה אתה עושה?" שאלתי מופתעת.. "שששש..."
בן שם את אצבעו על שפתיי.. ואני שתקתי.. נתתי לו ללטף את פניי.. מתמכרת לתחושה
החמימה והמוכרת... חושבת לעצמי 'האם זה אמיתי מה שקורה פה?' בן העביר את אצבעותיו
על שפתי.. מצייר אותם... ואז הוא התקרב אליי וסחף אותי איתו לנשיקה ארוכה.. חמה..
מתוקה.. אוהבת.. אבל בעיקר, מתגעגעת... בן התנתק מהנשיקה והסתכל עליי.. "מאמי אני
לא מאמין.. אני פשוט לא מאמין.." "מה אתה לא מאמין מאמי?" שאלתי והסתכלתי אליו.. אל
העיניים הכחולות האלה שכל כך חיפשתי במשך חודשים שלמים.. "אני לא מאמין שזה אמיתי..
אני לא מאמין שאת שלי שוב... אני אוהבבבבבב אותךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!" בן צעק
אליי ומשך אותי אליו.. "אחחחח איזה ריח.. כמה התגעגעתי... אני פשוט מכור אלייך..."
בן אמר וחייך אליי חיוך קטן.. "גם אני לא מאמינה שזה אמיתי.. אולי זה חלום..."
אמרתי והורדתי את הראש.. אולי זה באמת חלום?? אולי בכל רגע השעון המעורר יעיר אותי
אל עוד יום בלי אהבה? אולי הפלאפון יצלצל ויזכיר לי שיש לי עוד דברים לעשות חוץ
מלישון ולחלום? אולי.. ואולי לא... "אם זה חלום-בן קטע את מחשבותיי- אז אני מקווה
לא להתעורר..." חייכתי אליו.. קירבתי את שפתיי לשפתיו בנשיקה מתוקה.. "כמה זמן יפה
שלי.. כמה זמן..." בן אמר פתאום.. "אני יודעת.. אני יודעת.. כל כך רציתי אותך
איתי... אבל כל כך פגעת בי..." אמרתי.. "אני יודע מאמי.. אבל הייתי כל כך מאוכזב
שראיתי אותך עם ערן.. הרגשתי כאילו מישהו תוקע לי סכין בבטן ומוציא לי את כל
האוויר... את החשק לחיות.. החשק שבא איתך והולך בלעדייך..." בן אמר לי בכזאת כנות..
בכזאת אמת.. "משורר שלי.. איפה קראת את זה?" עקצתי אותו, עדיין מסרבת להאמין.. "לא
קראתי את זה בשום מקום מאמי.. זה בא מהלב שלי..." שררה שתיקה בינינו.. רק הבטנו אחד
בשני.. אני לא יודעת מה עם בן אבל אני התגעגעתי אליו... "מאמי שלי אני נורא
התגעגעתי אלייך.. ואני פה לצידך תמיד!! אני הפעם לא מתכוון לעזוב אותך בגלל שום דבר
שבעולם!! אני פה.. ואני פה כדי להישאר.." "באמת??" שאלתי.. "באמת באמת!!!" "אני
אוהבת אותך.." לחשתי אליו.. "גם אני אוהב אותך יפה שלי!! אוהב הכיי הכיי בעולם!!"
בן ענה לי וחיבק אותי חזק חזק.. "אחחח מאמי אפשר פשוט להישאר ככה??" הוא שאל
פתאום.. "הלוואי והיה אפשר..." עניתי וחייכתי מתנתקת מהחיבוק החם של בן וצועדת
לכיוון הדלת.. "לאן את הולכת גברת אם אפשר לדעת?" שאל בן.. "לא אני הולכת.. אתה
הולך..." אמרתי וצחקתי.. "אהה זהו? ככה מגרשים אותי??" שאל בן ועשה פרצוף עצוב..
"אל תתייחס לזה כגירוש..." עניתי.. "אז איך להתייחס לזה?" הוא הקשה.. "אמממ תתייחס
לזה כמו שזה.. אני עייפה ורוצה ללכת לישון... עבר עליי יום ארוך... אז ככה שלילה
טוב מאמי!!" אמרתי ונתתי לבן נשיקה קטנה על השפתיים... "לילה טוב יפה שלי!!" בן
חייך אליי וסחף אותי איתו לעוד נשיקה מתוקה... התנתקתי מהנשיקה ואמרתי "לא קבענו
שאתה הולך?" חייכתי אליו.. "חחחח טוב בסדר הלכתי..." "בייייי..." אמרתי "ביי
אהובתי!!" בן אמר וסגר אחריו את הדלת.. ואני הרשיתי לעצמי להיכנס למיטה עם חיוך ענק
על הפנים והרגשה טובה בלב... האם אני מתחילה להיות מאושרת?? ודווקא שעצמתי את עיניי
שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל.......









מקווה שאהבתם!!

מחכה לתגובות..:)





אוהבת מלאאאאאא

דניאלוש ^^