עוד שנה בלעדיך

אהובי, הכל התחיל כשנולדת, כשגדלת, שהפכת למה שאתה היום, ששבית את ליבי בקסמייך. נתת לי להיות מאושרת ולו לכמה רגעים. הכל המשיך שעזבתי ונשארת בפנים, תקוע חזק ולא מוכן לצאת, עברה שנה. עברו שנתיים. עברו שלוש. עברה חצי מהרביעית אבל אתה לא שלי. לא מצליחה לשכוח, הכאב נשאר בפנים, כל כך שובר, כל כך מפרק. הלב שלי כבר מזמן הוא רסיסים. אתה לא זוכר אותי אפילו ואצלי אתה שבוי. אני לא נותנת לך לצאת אתה גם לא מוכן!


אני פה בלעדיך אתה שם לבד בלי אף אחת לא אוהב אף אחת, זה אמור לעודד אותי אבל זה לא, לפחות היית אתה מאושר עכשיו שנינו לבד וסובלים. זאת נקראת אהבה? מה? הלוואי שיום אחד אתה תרגיש מזאת אהבה ותדע להעריך את מה שיכולתי לתת.


אוהבת אותך לנצח.