הברווזון המכוער חלק י' .. חזרתי!!=)

רגע מבוכה מהפרק הקודם.. חח:"מה רצית להגיד קודם? על הנשיקה?"

"מוזר לי להתנשק אתה יודע, ואם תנשק אותי בבית הספר וכולם הסתכלו עלינו..."

"איך שתרצי, לי לא אכפת .."

"נדבר על זה אחר כך"



הוא הוריד...

את החולצה ונשכב על החול.

"עכשיו תורי??" שאלתי וצחקנו.

"חם לך?" שאלתי.

"בגללך" הסתכלנו אחד לשני בעיניים וחייכנו במבוכה.



הרוח החלה לצנן את האוויר.היה לי קר רק מלהסתכל עליו, מה שגם אני הייתי עם גופייה
קטנטונת.

"קר לי" קרעתי את האוויר בקולי. הוא לא יכל להביא לי שום חולצה כמו בסרטים
הרומנטיים כי לא הייתה עליו,לפעמים אני שוכחת שאני לא בסרט רומנטי אלא במציאות, כל
יום שחולף איתו אני מרגישה שאני יותר ויותר שלו פחות משל עצמי. אני לא אקדים את
המאוחר והמשיך את הרגע =).



הוא הסתכל עליי במבוכה, יודע למה ציפיתי ונבוך.

הוא חיבק אותי. הרגשתי את ליטופו החם, ידייו השריריות, ידעתי שהוא מאושר, כמוני.
תהיתי לי מה הוא מרגיש בעודנו מחבק אותי, הרי איברים של אישה אמיתית הוא לא מרגיש,
אני עוד נערה.



נהנתי כל כך מרגעי הבגרות האלה,הרגשתי נבוכה, אבל היה לי כל כך טוב בזרועותיו שכמעט
והתמזגתי לתוכו, ליבי דפק יחד עם ליבו כלב אחד, נשימתי הייתה כרוכה אחרי שלו כך גם
אני. מרגע זה נתגלתה לי עובדה חדשה. אם יפרידו אותי ממנו יפרידו אותי מנשימתי.



"אני אוהב אותך" הוא לחש באוזני,הרגשתי שעור התוף נקרע רק מהמילים האלו.

"בוא נחזור"

"בואי"

נצמדתי אליו כל הדרך היה לי כל כך קר, ולידו האוויר היה חם יותר.

חשבתי מה עשיתי כל כך טוב בחיי שהיה מגיע לי לזכות בו?



נזכרתי בכל החרמים שהיו עליי, רק כי הייתי עם פצעים. הפרצופים הגועליים והצוחקים,
כל בוקר כשהייתי מגיעה לבית הספר ומסתכלת עליהם ראיתי מולי את רוחם יוצאת אלי, מאין
שד גדול, אפור בליבו וחסר רחמים שרק רוצה לשאוף אל קרבו כל מה שעומד חסר אונים
בדרך.

אולי משהו שם למעלה מסתכל עליי ומפצה אותי על הסבל בעבר.



גם אני וכמוני שחר היינו מרוכזים במחשבות של עצמנו ולא הרגשנו שאנחנו כבר ממש קרוב
לבית.

הייתי כבר עייפה ורציתי לחזור הביתה. שחר התנגד.

"אני שפוכה מעייפות, אני ילדה טובה שהולכת לישון ב9:00 .."

"אז תעירי את אמא שלך בגלל זה?"

"תשני אצלי.."

"אין מצב.."

"את לא בוטחת בי?" לרגע עברה המחשבה הזאת בראשי : רגע מה? עכשיו זה הריב הראשון
שלנו?? למרות הנימה האופטימית והחיוך שהיה על שפתיים הרגשתי אותו מתוח.

"אני דווקא כן" השבתי.."אבל אם אמא שלי תדע שישנתי אצלך באותה מיטה או באותו חדר לא
משנה היא תהרוג אותי והיא לא תרשה לנו להפגש יותר.."

"צודקת" הפנים שלו נהייו אפורות והוא שתק כל הדרך חזור.



עכשיו בדיעבד שאני רושמת את זה אני יודעת שלא הייתי צריכה לעשות את מה שעשיתי. עברו
חודשיים מתחילת השנה בשלב הזה.. אם אני לא טועה.. אפילו יותר.. מה שבטוח לא פחות
{חח בלבלתי אותכם=)} וידעתי בבטחון שאני יכולה לסמוך אליו, אז עשיתי מה שעשיתי..



"שחר?"

"אה?"הוא היה שקוע בהרהורים וכנראה שהערתי אותו.

"קרה משהו??"

"לא, כלום אל תדאגי.."

ראיתי בעיניים שלו את הצל המתחלף הזה, הוא יודע שהוא משקר, והוא עושה את זה כל כך
טוב. המחשבות שהתרוצצו במוחו השתקפו בעינייו שהיו מכוונות למקום אחד בלבד לרצפה,
כאילו הוא שקוע בסרט ורק הוא יכול לראות את המתרחש.



התרחקתי ממנו והמשכתי להלך לידו.



"הי.." הוא הקפיץ אותי."אל תתרחקי.."

"אל תשקר לי עוד פעם טוב.." אני רגישה בעניין הזה, יצאתי ביציאה.

"טוב" הוא הרכין ראש, אוף הוא כזה רגיש חיחי..

"מה קרה קודם?"

"מביך, את באמת רוצה לדעת?" הוא שאל..

"כן"השבתי.

"את לא נגעלת מהנשיקות שלי קודם, נכון?"

"ברור..מפתאום!!" הוא והאגו שלו חח..

"אתה נגעלת משלי?? " שאלתי.

"לא!!" הוא כמעט צרח לאוויר..

"יודע מה, אני אבוא לישון אצלך" הוא היה בשוק.

"באותה מיטה??" הוא חייך. לא יכולתי לסרב לחיוך הזה, לבן אדם המדהים שעמד מולי. היה
בו מן קסם, הוא היה כולו נוצץ, העיניים שלו נדלקו לפתע ומתוך ההחושך יכולתי לראות
את הצבע חוזר ללחייו.

"כן, אבל!! שלא יעלה בדעתך לעשות שטויות" צחקתי.

"סבבה" הוא חיבק אותי.

"בלי לגעת באיברים אינטימיים!!" הזהרתי.

"גם את" הוא השיב.

"גם אני" צחקתי...



הגענו לחדר. הוא הוריד את הסמיכה ונשכבנו. התקרבלנו בתוכה.

הוא חיבק אותי, גופי סמר. הרגשתי את הזיעה מחלחלת בתוכי ויוצאת החוצה.

כל הלילה הנפלא הזה, התחיל לחזור אליי, התמונות על החוף, שחר שלי.

נרדמתי יחד עם הזכרונות.

אמצע הלילה התעוררתי. הרגשתי את שחר מלטף לי את הראש. ומנשק אותי. בהתחלה נבהלתי
ולא הבנתי איפה אני.

"שחר??"

"את עירה?" הוא היה נבוך.

"כן.."

נשקתי אותו והוא נרגע..

ישנו מחובקים עד הבוקר.



בבוקר חיכתה לי..





זהו להפעם אני ממש מצטערת שלקח לי הרבה זמן ומקווה שתקראו, אין לי כמעט זמן לכתוב
אני פה כותבת את הפרק בחמש דק ורצה לעשות משהו אחר.. אני מקווה שהפרק לא מאכזב..
פשוט לא היה לי זמן.. סורי..=(

ובקשר לסגנון כתיבה ראיתי שהרבה מיכו אמרתן שאתן אוהבות אותו..

תודה בננות.. סה"כ כל אחת מכן אני מאמינה שיכולה, תתחברו ללב שלכן ואל תחשבו אל
אחרים איך הן היו רוצות לקרוא תחשבו איך אתן הייתן רוצות לקבל את הסיפור.. וככה אני
מאמינה שהסיפורים יוצאים טוב יותר..

טוב מה אני יודעת חח

וקראתי את כל הסיפורים שרשמתן לי שכתבתן בתגובות.. סיפורים מהממים אחד אחד.. אוהבת
אתכן המון.. מקווה שתאהבו גם את הפרק הזה..



אגם =)