פה, בין דמיון למציאות

פה, בין דמיון ומציאות אני שקועה, חושבת האם אמת או אשלייה?
לפתח תקווה מקשר, זה לא קל, ובמיוחד לא אחרי מה שעבר עליי בשנה שעברה, ליבי נשבר ואיתו חלק מחיי, האדם שאהבתי הסתבר כזבל מוחלט, מעודד, אחרי זה נשברת , בכיתי בלי סוף הבטחתי לעצמי שלא אסלח לעצמי ולא אנסה ליצור קשרים עם בנים, להתרחק מהכל חשבתי, רצית , אולם לא עמדתי בהבטחה הזאת לעצמי. עכשיו, אחרי אותו מקרה, אני שוב קרועה, והפעם בין אמת או אשליה, האם הקשר שלנו אמיתי ? אותך אני שואלת או בעצם את עצמ , האם להיקשר שוב פעם לבנאדם אהוב ולתת לו את ההזדמנות להיכנס לליבי? לתת לו אפשרות להיות איתי? איך אדע שאחרי שאפתח את שערי ליבי לא תשבור את ההיכל? איך אדע שליבך שייך לי, איך אדע מה כוונותיך כלפיי? עכשיו אחרי כל נשיקה, אני זוהרת משמחה, מרוצה כמו שאיש לא יכל לעשותני, אבל בליבי אני תוהה, כמה זמן תמשך השמחה? אלוהי אינו רוצה שאהיה מאושרת, הוא לא רוצה לתת לי קצת ורידות וסומק בחיים, כי אז, הוא יצטרך לקיים את ההבטחות שלו לשארית הבובות בעול , כמוני, וכמו רבים אחרים, אשר מתלהבים האם ללכת בדרכי ליבם, האם להאמין לכל מה שנאמר, האם לא לחשוד שמשהו מסריח, האם לקיים את הנדר, ואיך לדעת שבדרך לא צפויה האכזבה, ששברה אותי שנה שעברה.
בגלל אותה האכזבה, הרסתי את עצמי, חתכתי בלי סוף, את עצמ , את חיי, את דרכי למוות קיצרתי, מדוע עשיתי זאת? כי ליבי נשבר. הוא הרס את חיי, ואת אותו הדבר שיעשה בליבי, לא אתן לך. אקדיש לך את ליבי רק אם אדע שאתה אוהב אותי, ולא איזה אחד שבא לחפש פינה חמה בלב כל נערה. אולי אני סתם טיפשה, מצפה לדברים .. חיה באשליה, אך זה לא אומר שאני כפויית טובה, תביא אהבה-תקבל אהבה.
אוהבת אותך אלכס, אוהבת אותך כמו שמזמן לא אהבתי איש,תדע שמה שלא יקרה , תמיד תשאיר איזו צלקת טובה או רעה בליבי, אבל מה שבטוח, בליבי תמיד ישאר לך מקום, בלונדיני שלי.