הבלונדיני שלי.. פרק 36

אני ינסה לשלוח עוד פרק..

נקווה שזה יצליח...



תקציר הפרק הקודם..:

"אני חייבת חופש... דחווווווףף..." הכרזתי ברחבי הבית...

מחר בבוקר אני ידבר עם אמא... היא חייב לארגן לי משהו...

אמרתי ועליתי למעלה..

רואה את הדובי שערן הביא לי...

ושוב נזכרת..

ושוב כואבת..

ושוב בוכה...



נכנסת עמווק עמווק בשמיכה..

מקווה שהשמש תשכח לקום מחר...."



יום ראשון,

7 בבוקר..

והנה אני נפרדת מאמא שלי..

גוררת אחריו את המזוודה עד לאוטובוס...

"לא שכחת כלום?" שואלת אותי אמא אולי בפעם ה3000..

"לא אמא.. אל תדאגי..."

"טוב מאמי של אמא.. תהני!! ותשמרי על עצמך!!"

ועוד נשיקה...

ועוד חיבוק...



איזה דבקק האמא הזאת!!

"אמא זה רק לשבוע אז אל תיסחפי..."

"בסדר בסדר... שמרי על קשר!!!"

"אוקיי.. בייי..."

"ביייי מאמייייי"



סוף סוף...

סוף סוף אני עולה לאוטובוס..

בדרך לאילת...

בדרך אל הקצת שקט שאני מחפשת...

אמא הסכימה לשלם לי על 5 ימים לבד באילת...

מתיישבת לי במושבים שניים לפני אחרונים... נכנסת פנימה ליד החלון ומניחה את התיק
שלי לידי..



הנסיעה מתחילה..



אני לוקחת את הדיסקמן ושמה על האוזניים...

"ואם יש שם אל אחד..

אז אנלא יודעת למה,

בלילות אני לבד..

לא שלחת לי אף אחד,

שיבוא אליי..

כי אם יש שם אל אחד..

אז אני לא יודעת כמה,

עוד לילות אסבול לבד..

לא שלחת לי אף אחד..

אף אחד..."



באמת לא שלחת לי אף אחד..

אף אחד שלא יגרום לי לסבול..

אף אחד שלא יבגוד בי..

אף אחד שלא יגרום לי לבכות..

אף אחד שיעשה אותי מאושרת...



הדמעות מתחילות לרדת..

אחת אחרי השנייה...

ואני,

קפואה מבחוץ..

מקפלת את הרגליים אליי..

נכנסת כולי בכיסא...

מתבוננת בנוף..

ונזכרת בשיחה האחרונה שלי עם קורל..

ממש לפני שיצאתי מהבית..

"הלו?"

"דניאל.."

כשזיהיתי את הקול שלה..

כל כך רציתי לנתק!!

כל כך כעסתי עליה..

כל כך כאב לי בלב.. הבגידה..

המילים "אני וערן התנשקנו" חדרו כל פעם יותר עמוק..

כל פעם יותר חזק..

פנימה...

"אל תנתקי.. בבקשה אני רק רוצה להגיד לך שאני ממש מצטערת..."

שתקתי..

רוצה לצעוק עליה...

רוצה לעשות משהו..

ורק בוכה..

ובוכה...

"אני כל כך מצטערת.. אם רק הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה.. זה לא היה קורה..
נשבעת לך דניאל..."

"אבל את לא יכולה"

"אני יודעת שאני לא יכולה.. אני מצטערת.. כל כך מצטערת... את חברה שלי... אחות
שלי..."

"בטח אחות.. חברה אלקק..."

אמרתי וניתקתי..

לא משאירה לה אפשרות לדבר...

כל כך שנאתי אותה באותו רגע..

כל כך רציתי את ערן עכשיו לידי..

כבר התרגלתי אליו...

התרגלתי לשפתיים שלו..

לריח שלו...

למגע שלו..

פשוט התרגלתי..

ואולי זה בעצם מה שזה היה??

הרגל??

כמו חולצה נוחה?

כי הרי אף פעם לא שכחתי את בן..

תמיד אהבתי...

"ואני תמיד יאהב.." הודיתי..

וחזרתי לבכות...

הבכי עזר לי לברוח מהכל...

לברוח..

זה בעצם מה שאני עושה עכשיו??

בורחת מהבעיות שלי??

מה קורה לי??

מה קרה לי בשנה הזאת.?

כמה הספקתי להשתנות..

הספקתי להבין שאף אחד לא מכיר אותי באמת..

אפילו אני לא מכירה את עצמי..



***



האוטובוס נעצר..

הסתכלתי בשעון השעה הייתה 10:55

כבר עברו להם 5 שעות??

פשש לא הרגשתי..



שמתי עליי את התיק וירדתי מהאוטובוס..

ניגשתי ל"קופי-פלייס" המקום שלידו חנה האוטובוס..

לקחתי לי כוס שוקו חם והתיישבתי לשלוחן הכי קרוב שמצאתי..

מוציאה מהתיק את הסנוביץ' שאמא הכינה לי..

לפי הריח ביצה קשה...

לניילון מוצמד פתק:" דניאלוש מאמי מקווה שיהיה לך טעים ושתהני!!

תשמרי על קשר אוהבת אמא!!

נ.ב.- בתאבון!!"



חייכתי לעצמי ולגמתי מהשוקו..

"חחח האמא הזאתי לא נורמלית..." כנראה שדיברתי לעצמי

"כן ככה זה אמהות.. מכת מצריים ה-11" שמעתי פתאום עוד קול בשיחה..

הרמתי את העיניים ומולי ישב איזה אחד..

"מי אתה בכלל?? ומה אתה מתערב לי בשיחות??"

"סליחה כפרה פשוט ראיתי אותך יושבת לבד וכאב לי הלב להשאיר אותך ככה.. אז באתי.."



"איזה מתוק-אמרתי בזלזול- בזמנך החופשי אתה מתיישב ליד ילדות שיושבות לבד?"

"לא תמיד.. את מקרה מיוחד.."

"מה בדיוק מיוחד בי?" אמרתי והורדתי את הראש..

עוד קזנובה שקרן לאוסף של המפגרים מסביבי..

הוא הרים לי את הראש בידיו והעיניים שלנו נפגשו

"מה קרה התעצבת פתאום מאמי?"

"לא קרה כלום... אני הולכת..."

לקחתי עוד לגימה מהשוקו שלא הספקתי לסיים בגלל המטומטם הזה..



לקחתי את הכריך שלי שמתי את התיק על הגב..

וזרקתי לעברו "אתה חייב לי שוקו!!"



הוא חייך אלי ואני רק החזרתי לו מבט רציני ויצאתי משם...

"דפוק.. בגללו לא גמרתי את השוקו..." אמרתי לעצמי ועליתי לאוטובוס..

באוטובוס בנסיעה ישבתי ואכלתי את הכריך..

"אם אמא שלי יודעת לעשות משהו בחיים שלה.. זה להכין כריכים..." חשבתי בקול רם..

"תמיד את מדברת על אמא שלך??"

שמעתי שוב את הקול שעזבתי ב"קופי פלייס" ממקודם...

הרמתי את מבטי והאוזניים שלי לא איכזבו אותי..

זה היה אותו נודניק..

"אתה תמיד מציק לאנשים??"

"אני מציק לך?" הוא שאל אותי

"מאוד!!"

"אהה טוב אז אני הולך.."

"הגיע הזמן.." עניתי לו

"ביי"

נפנפתי לו בידי..

'סוף סוף הוא הלך!!' חשבתי והפעם לעצמי..

המשכתי לאכול את הכריך..

וכשסיימתי אותו הסתכלתי בשעון ושאלתי את אחד הנוסעים שהיו מאחוריי

"סליחה אדוני מתי מגיעים??"

"עוד שעתיים וחצי חמודה.."

"אהה תודה.."

הסתובבתי חזרה למקומי והתכרבלתי בכיסא..

שוב ערן נכנס לי למחשבות..

ובן מוציא אותו משם...

גם שיש לי חופש הם לא עוזבים אותי שני אלה..שמתי את ראשי על החלון עוצמת את עיניי..

ותוך שנייה נרדמת...

כשהתעוררתי,

לא זוכרת מתי זה היה..

התעוררתי למגע יד מלטפת את שערי......

מרוב שהייתי כל כך עייפה..

המשכתי להתענג על המגע הזה..

המגע הלא מוכר..

הלא ידוע..

החמים הזה...

לפתע הבנתי מה אני עושה וקמתי בבהלה..

"תמיד שאני ירים את הראש אני יראה אותך?" שאלתי את הקרציה הזה שלא הפסיק להציק לי..

את הילד ממקודם..

"לא... א...אני...פשוט...." הוא גמגם ואני הרגשתי איך אני מתחממת..

"אוייש תדבר כבר!!" התעצבנתי עליו..

איזה קריזה איתו!!

"פשוט הייתי חייב לך שוקו לא? אני לא אוהב לדחות חובות" הוא אמר ונתן לי שקית שוקו
יטבתה..

"נו.. יופי שלפחות משהו טוב אחד יצא ממך.." אמרתי ולקחתי ממנו את השוקו..

"תודה.." אמרתי שוב והסתכלתי עליו..

בפעם הראשונה מאז נפגשנו הבטתי בו..

גיליתי זוג עיניים מהממות..

סוחפות...

לא יכולתי להתנתק מהמבט הזה..

רק אז הבנתי מי הקרציה שיושב ממש לידי..

אחד עם גופייה לבנה.. ועגיל בגבה.. שחום.. ושרירי...



הוא התחיל להתקרב אליי יותר ויותר..

הרגשתי את הנשימות שלו..

את אפו על אפי..

נוגע לא נוגע..

"מה אתה חושב שאתה עושה??" הזזתי את ראשי בכעס..

"מנסה לנשק אותך...." הוא ענה לי בשיא הטבעיות..

כאילו הוא מספר לי מה הוא אכל לארוחת צהריים!!

"חחחחח חושבבבבבבב שאתה תנשק אותיי...." עניתי בכעס והתרחקתי ממנו עד כמה שיכולתי..

נדחקתי לחלון מכווצת את רגליי לחיקי..

"לא חושב מאמי.. ב-ט-ו-ח-!!" הוא אמר והתקרב אליי..

"איך אמרת שקוראים לך?" הוא שאל אותי..

"דניאל" עניתי.. לא יודעת למה בכלל עניתי...

"ולך?"

"רועי"

"יופי.. אז רועי.. ביי............" אמרתי דוחפת אותו ממני..

לוקחת אוויר לנשימה ומריחה את הבושם שלו..

בושם כמו שלו..

כמו של אהובי..

כמו של בן...

אבל הוא לא ויתר..

הוא התקרב אליי..

"למה נהיית עצובה פתאום?"

הרמתי את הראש שלי.. "בא לייייי!!! מדינה חופשית לא?!"

אמרתי בכעס...

"צודקת..." הוא אמר ולפני שהספקתי להבין משהו הוא נתן לי נשיקה חטופה על השפתיים...

"מטומטםםםםםםםםם!!" צעקתי אחריו..

הוא כבר הגיע לצד השני של האוטובוס...

"מפגר..." אמרתי לעצמי.. "מה הוא חושב לעצמו הפוץ הזה??"

החלפתי תנוחה בכיסא...

זזה באי נוחות..

עצבנית...

מקללת שוב ושוב את היום שפגשתי את הקרצייה הזה...

מה הוא חושב לעצמו????



*****

שאר הנסיעה עברה עליי שקטה...

האוטובוס עצר מול מלון "המלך שלמה" באילת...

"נא לפנות את האוטובוס ולקחת את החפצים מהתאים שבצידי האוטובוס. בפתח המלון נמצא
אדם שיחלק לכם לוחות פעילות. שיהיה לכם שבוע מהנה!" הכריזו ברמקול...

'סוף סוף שבוע שקט..' חשבתי לעצמי וחייכתי...

הלכתי והוצאתי את המזוודה שלי..

ניגשתי לקבלה וחיכיתי..

בזמן שחיכיתי בקבלה עד שייתנו לי את המפתח לחדר..

הייתי כמעט בטוחה שאני רואה אותו...

רואה את בן..

יושב בלובי עם איזה אחת...

הייתי כמעט כמעט כמעט בטוחה...

"סליחה? חמודה?"

"כן?" הסתובבתי אל הפקידה בקבלה..

"הנה המפתח שלך לחדר. את תיהיי בחדר 405 קומה רביעית. חדר האוכל פתוח בערב מ19:00
עד-22:30

ארוחת הבוקר היא מ-6:30 עד- 10:55. בתוך המעטפה יש לך כרטיסים למגבות וקופון כניסה
חינם למסאג' שיש לנו כאן. רק תשמרי חמודה על הכרטיסים של המגבות כי כל כרטיס זה 100
שקל. והנה לוח פעילות ומאחורה מסעדות שיש לנו כאן למטה בקומה התחתונה במלון.
תהני!!"

"אוקיי... תודה רבה לך!!" אמרתי לפקידה הנחמדה והסתובבתי לראות אם עיניי לא הטעו
אותי..

אם הוא עדיין שם..

אולי...

אולי בעצם לא..

הוא כבר לא ישב שם...

"איזה טיפשה את דניאל אלוהים.." אמרתי בקול רם..

"סליחה? רצית משהו?" הפקידה שוב שאלה אותי..

"לא.. תודה לך..." אמרתי וחייכתי..

מפקידה בידי החדרן את המזוודה שלי שמה עליי את התיק ולוקחת את כל הדברים מהפקידה..

"חופשה מהנה!" היא אמרה לי..

חייכתי שוב והסתובבתי..

צועדת לכיוון המעלית...



הגעתי לחדר..

פתחתי אותו והנחתי את התיק על הכורסא..

סוגרת אחרי את הדלת..

"איזה חדר חמוד!!!" אמרתי בעודי הולכת לאמבטיה..

הורדתי נעליים ונזרקתי על המיטה..

הוצאתי את הפלאפון מהכיס וכיביתי אותו...

"לילה טוב" אמרתי ושקעתי בשינה........