האושר שהיה והכאב שעכשיו בלב...מנסה להתגבר

למה אני רושמת את המכתב ולמי אין לי מושג....אני הרי יודעת שבחיים לא תקרא אותו אבל בכל זאת...אני יושבת ומדפדפת בסיפורים ובשירים המופיעים באתר ורוצה גם לשפוך את הלב על כל מה שעברנו....נתתי לך את כולי את זה אתה יודע. הייתי תמיד שם לצידך, מלטפת, מנחמת, תומכת, אוהבת, דואגת, חושקת, תמיד רציתי עוד ממך...אף פעם לא הספיק לי...לא הספיק לי הזמן שבילינו, ולא היציאות שיצאנו ולא החוויות שחווינו כי תמיד רציתי עוד ממך....אני כל כך אוהבת אותך שגם נצח איתך לא נראה לי מספיק..


כבר לא היינו ביחד, אני יודעת, לא השליתי את עצמי שנחזור יום אחד באמת שלא, היה לנו טוב ככה..ותמיד ששאלו אותנו להגדרה אמרנו שאין צורך בה..לא הפריע לי שלא היית שלי במאה אחוז, כל עוד ראיתי את עיניך היפות מביטות בי וחשתי את שפתייך המתוקות נושקות לי לא הפריעה לי בכלל ההגדרה...המשכתי להעניק לך כל מה שהיה בליבי כי אני פשוט כזאת. אמיתית ומוציאה דברים מהלב והיה לי קשה להיות איתך לצידך ולא לדאוג ולהעניק לך את מה שאני חשה...אז המשכתי להעניק זאת גם שלא היינו תחת הגדרה כי פשוט בחיים לא הרגשתי מושפלת בלהעניק לך, אף פעם לא חשבתי שזה אסור או לא טוב, האמנתי בזה והמשכתי לתת..מכל הלב והנשמה בלי לבקש הרבה בתמורה


יום אחד המצב השתנה, נהיה לי סוו'יץ בראש,הרגשתי שקשה לי ככה, קשה לאהוב אותך בתור בן-זוג לחיים ולקבל ידיד אז אתה אוהב אותי ומכבד אותי ומעריך אותי ובאמת נהנה לצידי אבל עדיין אתה לא איתי ולא שלי. ולי היה קשה לחיות ככה


אז החלטתי שזהו. זה נתק מוחלט ואתה הסכמת איתי שזה המצב אין ברירה. החזקתי מעמד ברחתי מהבית לא נתתי לעצמי לעצור ולחשוב עליך, ואז שוב חזרת לחיי וכך השליתי את עצמי ושוב נפלתי אבל הפעם עמוק יותר וכואב יותר...עכשיו ההדורים בינינו יושרו. לא כועסת עליך על זה שפגעת בי כי אני יודעת שזה נעשה מתום לב ומתוך אמון מוחלט בכך שאם תפעל בצורה כזאת לא תפגע בי. אני באמת מאמינה בכך ויודעת זאת. אני מודה לך על כל השנים היפות. על הנשיקות על האהבה על הפינוק על הדאגה על האושר שגרמת לי ועל כל אותם רגעים ראשונים שחוויתי איתך ורק איתך. תמיד תיזכר כדבר מיוחד וטוב בליבי...אתה באמת מיוחד, שונה מכל האחרים יש בך מין קסם שרק מי שמתבונן היטב בעיניך מגלה זאת, ואולי זאת בעצמי רק אני שראיתי את הקסם הזה?! לעולם לא אדע.


אני מאחלת לך רק טוב..אולי יום אחד נשוב אחד לחיי השני אבל רק כידידי נפש אמיתיים כי זמננו כאהובים עבר כבר........


אולי האושר שלך נמצא לצד אחרת ואם זה כך אין לי ברירה..גם אני ממשיכה הלאה, קשה לי מאוד, כואב לי ואני הרבה פעמים נשברת ובוכה...אני קמה בבוקר ורואה את השמש זורחת ואומרת זה הגיוני?! השמש באמת עדיין זורחת שם בחוץ? אני רואה אנשים שמחים מטיילים ממשיכים בחייהם ואומרת בלב איך הם לא רואים? איך הם מסוגלים להמשיך כאילו הכל כרגיל? ואני מרגישה שעולמי חרב עליי..אני צריכה להתרגל להרגלים חדשים ולהתרגל לחיים בלעדייך...ושאני רואה את השמש בחוץ אני מבינה שכן, יש חיים אחרייך..זה יקח זמן זה יהיה קשה אבל גם זה יעבור...ויום יבוא ושהשמש תזרח זה יראה לי טבעי ונכון כי אני אהיה מאושרת מבפנים...מאחלת לשנינו למצוא את האושר האהבה והסיפוק בחיים גם אם זה בזרועות אחרים...


רק תדע שאני עדין אוהבת, כואבת והכי חשוב עדין זוכרת!


 


נוצרת בליבי את כל הרגעים היפים בחיים....והזמן שלנו חלף ואין לנו עתיד, תן לי להמשיך לבד, את אשליית העבר אי אפשר להחזיר תן לי להמשיך לבד (מתוך שיר-הזמן שלנו חלף)


פעם חלמתי..כעת קצתי מחלום עם מים קרים על הראש