הפסדת אותי... תגיבו בבקשה

מה שאני עומדת לכתוב זה חלקים ממכתב שכתבתי לחברה שלי אחרי שרבנו. זה לא סיפור אהבה אבל זה משהו מאוד חשוב לי ואני מאוד אשמח אם תגיבו.


... אני לא סמרטוט שמשתמשים בו רק כדי לנקות לכלוך. אני לא שק אגרוף שעליו מוציאים ת'עצבים. אני לא שעיר לעזעזאל שעליו זורקים ת'בעיות. אני לא האופציה השנייה למקרה שנשארת לבד ואני לא ברירת מחדל שתבואי אליו רק אם אין לך ברירה.


אני אחד הדברים הכי טובים שאלוהים יכל לשלוח לך ואת עכשיו הפסדת אותי כי הרגע קיבלתי שחרור מאלוהים. אלוהים כנראה חשב שמגיע לך חברה כמוני אבל עכשיו אפשר לראות שגם אלוהים לפעמים טועה.


כשהגענו הביתה ירד גשם כבד מאוד. השמיים בכו יחד איתי. אנחנו בכינו על חברות שהייתה יכולה להיות ממש טובה ויפה. מבחינתי נסגר כאן מעגל. מעגל שנפתח עם דמעות השמחה שלי בגן ונסגר היום עם דמעות העצב שלי.


יותר לא תוכלי לשמוח איתי ברגעים השמחים שלך ויותר לא תכלי לבכות על הכתף שלי ברגעי העצב שלך והכל באשמתך. אני בכיתי ואת לא ראית, או יותר נכון ראית אבל לא עשית דבר. עמדת בצד והסתכלת עלי בוכה ולא עשית כלום. עכשיו כבר לא תראי אותי בוכה יותר מבחוץ אבל תדעי שבאשמתך אני בוכה מבפנים. אבל עם הזמן הבכי הזה יעבור וגם הכאב אבל אני לעולם לא אהיה אותה אחת כי כל פעם שפוגעים בי משהו בי משתנה ועכשיו את פגעת בי.