אהבתינו והדמעות ממש כמו הים**בת-חן**

אני יודעת שנגמר אני יודעת שהסוף,


אך אהבתינו כמו הים לא נגמר כמו החוף.


אהבתינו כמו הים מלאה בגלים,


שסוחפים אותנו למקומות מלאים ברגעים.


יש בדרך מערבולות,


אבנים בועות כרישים אך עם זאת עליות.


אך כעת כנראה שצונמי אחד על אהבתינו התגבר,


למרות שלא הייתי חושבת, האמנתי שלא נוותר.


אך עובדה,


מוצאת את עצמי כאן במיטה בודדה.


וויתרנו לחינם על כל משמעות חיינו,


וויתרנו לחינם על כל מה שהאמנו.


הדמעות שלי שנורא דומות לאהבה הרועשת,


זורמות במיטתי כעת, כמו הים הדמעה גולשת.


אך בלי רעש בלי מילים,


הם זורמות להן כמו כלום, בלי צלילים.


והן ממשיכות וממשיכות, רק מחניק,


לא רוצות לעצור לא יכולות להפסיק.


מנסות להוציא מליבי את אותה אהבה,


לשפכה כמו מפל, היא כ"כ כאבה.


רק לתת לו עוד ערב אחד של אהבה עמוקה,


שתהיה כמו הים בשקיעה יפה גם אם רק לדקה.


עמוקה כמו הים הסוחף העמוק,


עמוקה כ"כ, רק לאהוב, רק לשחות בתוכה ופשוט לשתוק.


רק לתת אהבה, אותה האחת,


שה' אותה ניסה ממני לקחת.


אך היא נשארה בתוכי, שם היא תבועה,


כמו שים אף פעם לא יתייבש כך אהבתי שם חבויה.


פעם האהבה כמו הים הייתה רגועה,


אך פתאום כמו רוח סערה ממרחק הגיעה.


משברים שטילטלו אותה כמו ספינה אבודה בלב ים,


משברים שבהתחלה רק חיזקו אך אחר החיזוק אין אהבה לא קיים.


היא פשוט לא מתממשת,


כמו ימה שרק נראית מיובשת.


שבדיוק כמו הדמעות, הן כבר לא רטובות,


הן בוערות כמו האש והאהבה בלב מבפנים, נורא כואבות.


 


הייתי חייבת להוציא החוצה את כל כאב האהבה שלי אולי אני אביא את זה לאהובי שעדיין הוא בכל מקרה אהובי אני עוד לא יודעת בבקשה תגיבו לי!!!