הסיפור העצוב

"עיניים שלו היו מאד עצובות,חצי נעצמות-חצי רדומות.

חשב על המקום האבוד בליבו,חשב מה יהיה,מה ימלא מקומו.

אבוד,בתוך העולם הגדול,חיפש את הנסתר ולמצוא לא יכל.

ומועקה חנקה את גרונו וכל החברים דאגו לשלומו.

בודד,מתוסכל הוא בחושך ישב,שזה רק יחמיר בכלל לא חשב.

בדידות נהפכה לחברתו הנאמנה והוא רק חיפש וקיווה לשלווה.

ולמה,למה היא עזבה? למה בלי תשובות אותו השאירה?!

ימים ולילות הוא חיכה שתחזור,כי היא הייתה בשבילו כמו מגדלור.

עכשיו מאוחר,הכל כבר אבוד. כולם נבהלו שיעשה איזו שטות.

וככה קרה ביום סגרירי וקר: את דופק חייו הוא הפסיק כי נשבר.

כי כל הלילות חלם על פניה,כי הוא לא יכל לחיות בלעדיה.

כל כך הרבה עצב בעולם וליבו,אז בואו נשתוק דקה לזכרו..."



מוקדש בעצב לאריק ג.'

מאליני