בחיים צריך לזרום!!!

היי קוראים לי אור הסיפור הזה אמיתי לגמרי והיה לי מאוד חשוב לכתוב אותו כי
רציתי להגיד לכל הבנות שאפילו דברים כאלה יכולים לקרות.. אז יאללה תהנו...

הכל התחיל בכיתה ז' לחברה שלי היה חבר{תמיר} בכיתה ט', היא לא ממש רצתה שנכיר אבל
הכרנו.

לי באותה תקופה הייתה את אהבתי הראשונה ועליה אתם יכולים לקרוא באתר בשם "איך
ניצחתי והפסדתי את האהבה הבלתי אפשרית" ובגלל זה פחות נתתי לעצמי להיפתח לבנים
אחרים.

באותה תקופה שהם היו חברים אני ותמיר נהיינו בקשר אך עדיין לא ממש ולאט לאט בזמן
שהקשר שלהם הלך ונעשה יותר מסובך אני מצאתי את עצמי בין שניהם, ידעתי כמעט הכל מהצד
שלו ומהצד שלה ובגלל שידעתי אז הייתי בצד שלו אני לא רוצה להגיד מה אני חושבת עליה
אבל אני חושבת שהיא התנהגה כמו ילדה קטנה וכנראה שהיא נשארה ככה עד היום {כיתה ט'}.

אני הייתי מאוד מעורבת בקשר שלהם והוא מאוד היה לי חשוב לעזור לשניהם ונורא התעקשתי
על הקשר שלהם עד שפשוט הבנתי שזהו אין לי מה לעשות יותר. אני ותמיר נשארנו בקשר
נהיינו ידידים נורא טובים לא היה יום שעובר בלי שיחה איתו הוא היה איתי ברגעים הכי
קשים והכי שמחים. אני חושבת שהכרנו אחד את השני הכי טוב.

אתם בטח שואלים מה עם החברה שלו לשעבר? אז זהו שהיא בחרה להיתקע בחיים שלה ולא
להמשיך הלאה. היא לא מדברת עם שנינו וחושבת שכל העולם סובב סביבה ומה שיש לי להגיד
זה רק חבל!

שנהפכנו להיות הידידים הכי טובים זה היה בתקופה של שנה שבה שנינו המשכנו הלאה
ולמדנו המון על קשרים עם אנשים והתנסינו בכל מיני קשרים שונים מה שגרם לשנינו להבין
שאנחנו צריכים מישהו קרוב. בתחילת השנה הצטרפה לשכבה שלי ילדה שדחפה אותנו להיות
ביחד היא נדנדה לנו כל כך הרבה שהיינו חייבים לדבר על זה כי אף פעם לא דיברנו על זה
ולא נתנו לרגשות שלנו להתפתח.

היה את הגבול המאוד ברור הזה בנינו כאילו שזה דבר אסור! תמיר הצהרתי שלא היה ויהיה
שום דבר!

אבל התחלנו לדבר על זה, כל אחד חשב לעצמו קצת ושנינו היינו בטוחים שאנחנו רוצים
להיות ביחד.

ומאז אנחנו ביחד כבר יותר מארבעה חודשים. טוב לנו, כיף לנו והעיקר שאנחנו אוהבים
אחד את השני.

אז יש לי מסר מאוד ברור למי שקורא את זה עכשיו- תזרמו עם החיים אל תקבעו לעצמכם
גבולות בקשרים עם אנשים כי הכל פה זה עניין של רגשות אל תמנעו מהרגשות שלכם להתפתח.
תחיו את האהבה יום אחד היא תגיע!

אז זהו אז הסיפור שלי מקווה שנהניתם....