החבר של...

מהקיץ ההוא אני זוכרת הכל הייתי בת 13 גיל מיוחד גיל שכולן כמעט חולמות על יחד
גם אני כבר התחלתי לחלום על הילד היפה שאני רואה מולי משחק כדורגל גופיה לבנה מכנס
קצר חתיך אמיתי כל לב בגללו נשבר.


אני זוכרת איך בהפסקות היינו אנחנו הבנות מעודדות ומכל גול שלך היינו נמסות לא
חשבתי שתסתכל עליי אי פעם לא חשבתי שייש לנו סיכוי אבל למרות הכל הרשתי לעצמי לחלום
הרי אף אחד לא יכול לדעת את מה שהסתרתי בתוך הארון ,תמונות שלך מטיולים שנתיים
למרות שלא היינו באותה שכבה גנבתי לידידות שלך מהכיתה אני מודה.


יום בהיר אחד זה קרה יום רגיל יום לא מיוחד אותו יום שהתחלנו להיות יחד זה היה
כמו חלום הזיה חשבתי שאולי אני טועה אבל לא טעיתי רצית אותי בחרת בי הפכת אותי
לילדה הכי מאושרת בהפסקה אהבתי אותך נורא וגם אתה אבל היינו ילדים וילדים נוטים
להגזים שכחנו שלפני חתונה יש לנו עוד כמה שנים והמון המון מכשולים ואחד המכשולים
היה היא החברה הכי טובה שלי אחרי שנתיים של חברות איתך היא לקחה לי אותך הייתי ילדה
בשביל לכעוס לא רציתי שיראו שאכפת לי והמשכתי להיות חברה שלה נתתי הכל בשבילה
ובתוכי סבלתי כל רגע לידה ואז כשהבנתי שמותר לי לכעוס לא היה בשביל מה או שהיה
מאוחר מדי אני כבר לא יודעת דבר.


מחר אני שושבינה, שושבינה בחתונה שלך ושלה ואני לא יכולה לסבול את המחשבה שאחרת
מקבלת אותך כי תמיד בליבי האמנתי שייש סיכוי אבל כל זה כנראה היה בדוי כי עכשיו לא
רק שאתה החבר של...


אתה עוד רגע הבעל של... ולי אין סיכוי יותר אני רק מקווה שאחרי החתונה אני יותר
לא אראה אותך