עלייך אני מוותרת למרות שאותך אני כה אוהבת!

הבטחתי לעצמי שאני לא אתייאש,

הבטחתי שלך אני לא אתכחש,

הבטחתי שאני יחכה לך,

הבטחתי שלא אשוב להיות עצובה...

אבל אני פשוט לא יכולה,

בלעדייך כלום אני לא שווה,

הדמעות עוד זולגות,

רוצה קרובה אלייך להיות....



רגע אחד אני כל כך שמחה,

ופתאום ברגע מסויים אני מרגישה בלב צביטה,

ושוב אני חוזרת להיות עצובה,

ושוב אני בוכה ובוכה....

כבר לא יודעת מה לעשות,

נמאס לי לך לחכות,

אבל אני לא יכולה לחיות בלעדייך,

לא יכולה לנשום בלי לראות את פנייך....



מחליטה בנחישות שאחרייך אני יותר לא הולכת,

לא רודפת, לא מתקשרת ואותך לא מחפשת,

ואחרי שנייה אלייך אני מתגעגעת,

ואני מרגישה מתה שאת קולך אני לא שומעת....

מתפה להתקשר אלייך, שוב לראות אותך,

ופתאום אני מרגישה כל כך נורא...

אולי אני בשבילך משחק ואותי אתה בכלל לא רוצה,

ואני ממשיכה להגיד לעצמי שאולי זה ישתנה....

מנסה לשכנע את עצמי שיום אחד תרצה אותי,

אבל כל פעם מחדש אני נפגעת ואני כבר לא יכולה,

אני מרגישה כאב עצום בנשמה....



שוב חוזרת לאותה שאלה,

האם להתקרב אלייך ולרדוף אחרייך ואז אולי תבין זאני היחידה?...

או אולי להתרחק ממך ולחכות שתרדוף אחריי ואז אולי אני יתגבר וכבר לא תהיה בחלומותיי?!

או שאולי יום אחד נהיה יחד רק אני ואתה, אולי יום אחד תהיה שלי כמו שאני שלך....

אבל מה יקרה אם תוותר עליי ואם לך זה לא ישנה?!

תגיד לי, מה אז עם חיי אני יעשה?!

ואז אני מבינה את העובדה...

אם זה באמת יקרה אז בעצם שום דבר לא השתנה....

כי במילא אתה לא רוצה אותי ואני סתם עושה צחוק מעצמי!

אז מעכשיו אני מתרחקת, אני יודעת שאת זה הרבה אני אומרת...

אבל עכשיו אני גם מתכוונת!!

ואז אולי אני יימצא שוב אהבה, ולא אבכה יותר בגללך....



עדי