לאהבתי הגדולה שלא תתממש...

היה בינינו משהו- משהו ללא הגדרה...כמו חברים, אבל גם זה לא, היו נשיקות היו
חיבוקים. היינו יחד באש ובמים, בטוב וברע, חשבנו שזה לא יגמר לעולם ושיש לנו את כל
הזמן שבעולם...עכשיו אתה חדלת לאהוב ואני נשארתי עם המכאוב...האהבה שלנו התגברה על
כל המכשולים שניצבו בפניה והיו הרבה כאלה ותמיד חשבתי שהנה זהו המבחן האחרון, אבל
תמיד הגיע עוד מבחן ועוד מבחן והמבחנים לא חדלו..לבסוף אתה חדלת מלאהוב אותי ואני
פה אוהבת, מתגעגעת וחושבת עלייך ללא סוף...אני רוצה לנשק אותך ולחבק אותך בכל פעם
שאני רואה אותך, עדיין קשה לי ללא נשיקותייך וללא מבטך הרך, המתוק, המרגיע והסוחף
...האהבה הזאת הורגת אותי...משמידה אותי...אני מבולבלת...מצד אחד יש בתוכי תקווה
שעוד תשוב ומצד שני אני מרגישה צורך לשכוח...כולם אומרים לי לשכוח והם צודקים כנראה
שאני אשמע בעצת החברים...אותך אני ישכח ואקווה שיום אחד אהיה מספיק חזקה כדי להביט
בעינייך מבלי לרצות לנשקך...