לאהובי האחד, היחיד והמיוחד..

אז עוד שבועות ספורים אני מתגייסת, וואו מפחיד לי מדי. קשה לחשוב על זה בכלל. עכשיו תיגמר התקופה של לדבר מתי שרק בא לנו, להיפגש מתי שרק מתחשק, אפילו לריב כבר לא נרצה מהגעגוע. אבל בכל זאת אני ינצל עכשיו את ההזדמנות שיש לי ואני יאמר לך את מה שיש לי לומר.


בייבי, עברה עלינו שנה לא קלה, וזאת רק אני ואתה יודעים למה. אבל למרות הכל, התגברנו ועברנו את כל המכשולים והמשכנו הלאה. אבל חוץ מהמכשולים שעברנו ביחד, עברנו גם את המכשולים שהצבנו אחת לשני, את כל הריבים, כל הימים השחורים שהיינו עוברים. וגם אותם עברנו וגם מהם התחזקנו.


אבל מאמי? רציתי לבקש סליחה על כל אותם רגעים, שהלכתי איתך ראש בראש, על כל אותם רגעים שלא הבנתי אותך, שרבתי איתך, שגרמתי לך לרצות להרוג אותי (אני לא בחורה קלה אני יודעת) והכי אני מצטערת על כל אותם ימים שלא נתתי לך ללכת לישון.


נסיך, את האהבה שלי אלייך אף-אחד בחיים לא יוכל למדוד, אהבה ללא גבולות, אהבה שבשבילה אני מוכנה לתת את החיים שלי ויותר. מוכנה לעשות הכל בשבילך ולמענך, אתה החיים שלי. כל דבר קטן שאני מסתכלת עליו, נוגעת בו, מזכיר לי אותך, כל דבר אצלי שייך לך! אתה, זאת אני, אני, זה אתה. כל החיים שלי סובבים סביבך. כל יום ויום שאני יעבור בצבא, בטירונות, ב'ה, אני ישתגע יותר ויותר ממחשבו עלייך, מגעגועים, ואתה מכיר אותי אני בטח יישבר מזה שאתה רחוק ממני.


בקיצור נשמתי, אני לעולם לא יאהב מישהו כמו שאני אוהבת אותך, כמו שאני מאוהבת בך. ותמיד זה יהיה ככה בחיים לא ישתנה, אני מאושרת איתך.. עד אין סוף, נושנוש.