אם להסתכל אחורה

אם הייתי יודעת איך להתחיל את המכתב אולי הייתי כותבת אותו קודם אבל קשה לי כי אין לי כל כך הרבה מה לומר
הוא לא היה שומדבר ממה שחיפשתי...הייתי במצב די מוזר באותו רגע ולא חיפשתי אהבה ובטח שלא ממישהו שכ"כ לא מתאים לי כמוהו
ביום ההולדת שלי יצאנו לחגוג עם כל החבר'ה במועדון ראיתי אותו הסתכלנו קצת ולא ניגשנו...אני התחלתי לדבר איתו והשיחה זרמה ליום המחרת דיברנו ואחרי שלושה שבועות הפכנו לחברים
הוא היההאתגר הכי גדול שלי כי הוא היה ילד שבחיים לא היה לו קשר של יותר משעה אבל הוא התעקש על זה...שנהיה ביחד ולקחתי את הסיכון
אם להתסכל אחורה אני לא בטוחה אם הייתי רוצה למחוק את היום בו הכרתי אותו כי אמנם בתחילת הקשר הוא היה מושלמי אח"כ הכל התפוגג ונעלם היו לנו קצת ריבים אבל היינו משלימים מהר כי התגעגענו
אחרי כמה חודשים כבר התחלנו להתראות פחות ותמיד היה לו משהו אחר לעשות ונפרדנו...ניתקנו קשר וגם כשהתחלנו לדבר אף פעם לא יצא מצב של לא לדבר על מה שהיה וכשהיינו נפגשים הקליק היה חוזר..
אני יודעת שהמכתב הזה לא יגיע אליו לעולם ולכן לא אכפת לי להודות שמאז אותו יום בו החלטנו לא להיות יחד יותר עברה שנה וחצי ואני עדיין אוהבת אותו..ושומרת כל פיסת זיכרון ממנו
עוד חודש ימלאו לי 18 ואני יודעת שכמו ביום ההולדת קודם שלי אני אזכר ביום שמלאו לי 16 ובו הכרתי אותו ובבטחון מלא פתחתי את הלב שלי למישהו שמחזיק בו כבר שנתיים