ממני אליך

אנחנו באותה כיתה..

אתה יודע שאני דלוקה עליך.. ידיד שלי אמר לך, וגיליתי את זה רק לאחרונה.. לא אכפת
לי שאתה יודע, בכוונה הרי סיפרתי לו, שיוודע לך.

ואתה, הכי חמוד בעולם, התנהגת אלי רגיל, כדי שאני לא ארגיש לא בנוח.. עכשו אתה מבין
למה אני כל כך אוהבת אותך? בגלל האופי שיש לך..

נתתי לך 4 חודשים שבהם תכיר אותי טוב יותר, ואולי מי יודע, אולי יהיה משו.

אחר כך, ידיד שלי חזר אליך ושאל אותך אם אתה רוצה איתי משו, ואמרת שלא..

נשבר לי הלב.. אבל זה היה ברור לי, זה המזל שלי הרי.

הצטערתי שבכלל שמתי עליך עין.. הייתי כל כך פגועה... רק אלוהים יודע כמה.. אבל לא
הראיתי את זה!!! אני בטוחה אבל ששמת לב שהפסקנו לדבר פתאום..

וזה לא רק בגללי.. אתה גם ניתקת קשר.. קשה לך לבקש ממני דברים, קשה לך להסתכל עלי,
ולמה?! למה אתה לא יכול? מה קרה?!

ואז החלטתי לקחת את עצמי בידיים! אני אשכח אותך ויהי מה! ואז נודע לי שיש לך חברה..
אמרתי לעצמי שאני לא אבכה בגללך!! אבל בלילות בכיתי...

הכרתי מישו חדש, אבל אין.. כל הזמן חשבתי עליך..

אז ניתקנו קשר הוא ואני...

ואז התברר לי שנפרדתם.. וכששמעתי את הסיבה כל כך ריחמתי עליך, הרי זה מאותה סיבה
שלא רצית אותי.. ידעתי מה אתה מרגיש, ופתאום לא רציתי שנהיה ביחד.. רציתי רק שיהיה
לך טוב.. הכי טוב שבעולם!! אפילו אם האושר הזה הוא על חשבוני- שלא נהיה ביחד... שלא
יהיה המושג "אנחנו"..

אז עכשו, אני פה פגועה.. יושבת ובוכה למה הגורל כה אכזר, למה לא יכול להיות לנו
סיפור אהבה כמו בסרטים?! למה?!

ואתה, את מה שאתה מרגיש אני מעדיפה לא לדעת, זה רק יחזק לי את תחושת העצב והדכאון
שיש בי.. לדעת שאני לא רצה עכשו בראש שלך.. ושאתה לא חושב עלי.. אבל כנראה בדרך הזו
אתה מאושר..בדרך הזו שהיא רק שלך.. לא שלנו...