דמעה של אהבה/ פרק ד'

טופפ הנה ההמשךך...

תקשיבוו אני ממש מקווה שהפעם יהיו יותר מ-5 תגובות לפחות-

כי עם אתם לא אוהבים אותו אני יפסיקק..!!

מתה עלייכםם...!!



--eden--



דמעה של אהבה/ פרק ג':

תקציר הפרק הקודם:

רצתי מהר אל נופרר...היא ((בהוראה של "מורתי החביבה")) לקחה אותי איישר אל חדר
המנהלל..

"בהצלחה מותק", היא אמרה, חיבקה אותי והלכהה...

לא תאמינו כמה הייתי צ'כה את ההצלחה הזאת שנופר איחלה ליי...

פתחתי את הדלתת...ומי היה שםם??



אויי לאאא...אמא ואבא...

דווקא הם היו חייבים לבוא עכשיו...חשבתי לעצמיי...רק אותם אני צ'כה על הראשש..

הם הביטו בי במבט כזה כועסס...אותו מבט שראיתי לפחות 10 פעם, באותו החדר, מול אותו
מנהל...

"שבי...", חייך אלי המנהל...מן חיוךך ציני כזה של "חכי חכי מה אני עומד לעשות
לך.."..כוסס אמא שלווו אני כל כך שונאת את המנהל הזה...

אבל אני חייבת להודות שקצת פחדתיי...תראו אני לא עד כדי כךך תלמידה רעהה..

פשוט שהמורות דורכות על הזכויות שלנוו, מישו חייב להעיר להן על זה והמישו הזה בדרך
כלל זאת אניי..!!

"אז מה הפעם?...", אבא כבר התרגל..

"הבת שלכם הבריזה היום מהשיעור", כבר אמרתי לכם כמה אני שונאת את המנהל הזה..?!

האמת, רק בשנתיים האחרונות הבעיית התנהגות הזאת החלה אצלי, מהרגע הראשון שעליתי
לחטיבהה...

פעם אני ממש לא הייתי כזאת ואפילו אני יכולה להגיד שהייתי "חרשנית" רצחחח...

"אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לפעול יותר ברצינות..", "הציע" המנהל להוריי..

"אבל לא עשיתי כלום"...פרצתי לפתע לשיחהה..."אורלי ביקשה ממני לחפש את עמית וזה מה
שעשיתי...כבר כמה חודשים טובים שהמצב טובב...פשוט המורה הזאת שונאת אותי"...עוד
שנייה הורדתי דמעותת...איייי אני כל כך טובה בזההה...

"טוב, לי נרא שדווקא הבת שלי צודקת הפעם"...אמרה אמא...

בואנהה זה היה השוק של החיים שלייי...סוף כל סוף מאמינים לייי ולא לזקן הזה שיושב
מולנו ומשחק אותה מנהלל...

"תראו מה נעשהה...", המשיך המנהל בשלו, "ניתן לה הזדמנות אחרונה בפעם הבאה היא מחוץ
לבצפר שלנוו..."

אמא ואבא הסכימוו...

לא עברו 10 דקות וכבר מצאתי את עצמי יושבת על הספסל שבחצר, שומעת שוב את הנאום
שלהםם...

ממש לא היה אכפת לי באותו הרגע...לא הקשבתי להם בכלל...

רק חשבתי על בר...על העיניים שלוו...על השפתייםם...על הנשיקה שהייתה לנו מקודםם...

"טוב אנחנו צריכים לחזור לעבודה, אנחנו כבר נדבר על זה בבית!!!", אמר אבאא...

סוף סוף הם הלכוו...כן...סוף סוף יש לי קצת שקטט...

עצמתי את העינייםם...המחשבות המתוקות כבר החלו לרוץץ בראשיי אבל אזזזזזז....

"נופר מה קרה נשמה שליי..?", צעקתיי...

נופר הגיעה אליי בוכהה יחד עם ליווי של ליאור ושירןן...((חברות טובות שליי))...

"איך הוא יכל לעשות לי את זה..?", הדמעות המשיכו לרדתת...

"מי?? מה קרה??", ניסיתי להוציא משו מפיהה...

"זה אלעד", אמרה ליאור.

"עוד פעםם...מה עשה לך המניאק הזה??", הבטתי בהה בתקווה שתענה לי כברר...

"ראיתי אותו מתנשק עם לירון..", היא ענתה לי, עדיין בוכה...

"מה?????????, יאוו הוא לא יודע איך הוא הסתבךךך", אמרתי לה בכעס...

רצתי מהר לעבר הכיתהה...אלעד היה בחוץץ דיבר עם עמיתת...

"תגיד לי מי אתה חושב שאתה??", באתי אליוו בכאלה עצביםםם...אני אומרת לכם...עם שירן
לא הייתה איתי הייתי הורגת אותוו...

"מה את רוצה מאמי??", הוא שיחק את התמיםם..

"דבר ראשוןן שלא תעז לי לקרוא לי מאמי...אני נשבעת לך שעם עוד פעם אחת אני ירא
אותךך מתקרבב לנופר אני יהרוג אותךך"...

כעסתיי...כעסתיי כמו שלא כעסתי בחייםםם...איך הוא יכל לעשות את זה..? ועוד לנופרר
החברה הכי טובה שליי...

היה רגע של שקטט...ידעתי שאלעד הרגיש לא בנוחח...שהוא התבייש במה שעשה...אחרי הכל
הוא לא כזה טיפשש...



הגיעע השיעור האחרוןן- ספרותת אוףף איזה שיעמוםם...אני עוד שנייה נרדמת למורה מול
העינייםם..

רבע שעה לסוףף השיעורר..נו כברר..=[

לרגע היה נדמה לי שהזמן עצרר והמחוגיםם בשעוןן לא רוציםם לזוז ועושים לי דווקא...

אזולאיי עשה בלגןן – כמו תמידד...ליאור אני ושירןן ניסינו להעביר את הזמןן
בלצחוקק...נופרר עדיין הייתה בדיכי...

עמית שי איתי ודורר עשוו "אספקה" של מחקיםם לכל השנהה...והשאר, השאר לא במת
למדו..!!

טוב...10 דקותת ל"הביתה"... לתחילת חופש פסחח...

פתאוםם הגיע אליי פתקק – "יום שלישי הולכים לישוןן באוהליםם ביםם..תעבירוו..נ.ב –
כולם להוריד את הראשש שדינה השמנהה תתעצבןן...חחח"

יששששששששש...!! לברוח מהבית איזה כיףף...

עמית שישב לפניי הסתובב ושאל עם אני באהה..."ב=ר=ו=ר...", עניתי לו...

"הולך להיותת משו לפניםם", הוא אמרר...כפרע עליוו איזה נשמה הואא...

העברתי את הפתקק לדורר שישבב בשולחןן ליד...יותר נכוןן ניסיתי להעביר לוו רק שהפתקק
לא כל כך עברר - הוא נ=פ=ל על הרצפה..!!

התכוונתי להרים אותוו...התכופפתיי מהר שדינה לא תראהה אבלל זה היה מאוחר מדיי...