הילד מהשכונה

הוא היה הכי יפה בשכונה וכל החברות שלי היו מאוהבות בו וגם אני כמובן אבל אני
הייתי יותר שקטה ופחות מתלהבת כי לא חשבתי שזה לא מציאותי.



ערב יום כיפור שנת 1994 בערך 10 שנים אחורה אני יושבת עם חברות שלי בשכונה כמובן
כולנו בצום (בערך הצום הראשון שלנו) צחוקים אנשים שלא ראינו שנים תמיד זה ככה יום
כיפור ואז פתאום ניגש אלי ילד מביה"ס שלי ואומר לי שהאגדה של השכונה רוצה שאני יהיה
לו לחברה כמובן במילים פחות מסוגננות ואני מממובכה או שלא יודעת פתאום הרגשתי מלכה
אמרתי שאני צריכה לחשוב על זה ושאני יחזיר להם תשובה כשנחזור לביה"ס חברות שלי
נשארו המומות לא יודעת אם מהעובדה שהוא הציע לי חברות או בגלל העניין שלקחתי את
הזמן לחשוב לי אבל אני כשהבנתי מה עשיתי הרגשתי בעננים כמו היפות שהבנים אחריהם
רודפים וכך נגמר יום כיפור חזרנו לביה"ס ובהפסקה הקטנה שוב ניגש אלי אותו ילד מיום
כיפור ושאל לתשובתי אמרתי שאני מסכימה ושנחליף בנינו טלפונים נשמע קל אה אז ככה אני
שמעתי את הטלפון שלו לא נכון והוא היה ביישן מדי בשביל להתקשר ואני מדברת איתכם על
יום שישי אין בי"ס ובנוסף לכל כשהוא אזר כבר אומץ ועבר דרך הבית שלי לקרוא לי הייתי
במקלחת ואמא שלי לא הבינה שצריך להוציא אותי משם בכל דרך. ערב שישי תפסתי עצבים
יצאתי לשכונה לשבת עם חברים ראיתי חבר משותף שלנו ואמרתי לו שאם הוא לא יתקשר זה
נגמר עשיתי פוזות אל תראו אותי ככה מפה לשם היינו חברים שנתיים היה נחמד היה גם רע
והיום הוא מתחתן עם חברה טובה