+*+הפנימייה לאומנויות+*+ פרק 32

"אז ל-מה התכוונת?".שאל עידן והשאלה נותרה באוויר.

"התכוונתי ש..".הצלצול קטע אותי ואיתו גם המורה לדרמה שזירזה אותנו להיכנס לכיתת
התיאטרון.

"היום נעשה תרגיל בקריאת מחשבות תיאוטרונטית".אמרה מלכה המורה לדרמה.

כשהסתיים השיעור עוז ניגש אליי ואמר:"מה נסגר איתך ועם עידן?,את נראית
מבולבלת.."."כן אני באמת מבולבלת..".אמרתי לו."רוצה לספר לי על זה?".הוא שאל
בעיניים מזמינות."בואי אליי לחדר בשיעור החופשי בשעה הבאה".עוז הזמין אותי.חייכתי
והוא הלך."יש לנו שעתיים חופשיות עכשיו נכון?".שאלתי את עידן חשבתי לנצל את הזמן
הזה בשביל לדבר איתו."כן אבל איזה באסה אני הולך להשלים מבחן בקולנוע".הוא ענה לי
נשק לי והלך.

עברתי מהר על התוכניות..יש לי שעתיים בלי עידן,עם עוז בחדר לבד.מעניין.

"אפשר להיכנס?".שאלתי."כן תיכנסי".עוז פתח לי את הדלת.

"בואי שבי..ראיתי שמשהו מציק לך בואי נדבר".הוא אחז בידי והוביל אותי לשבת.

הוא כנראה התכוון שאני אשב על המיטה וברגע שהתכוונתי לשבת כמעט דרכתי עליו,הוא תפס
אותי ונשארנו צמודים אחד לשני.

"שבי".הוא חייך.חייכתי חזרה וסיפרתי לו את כל הבלאגן עם עידן.

החלטתי לספר לו שאני מבולבלת בגללו והתחלתי לדבר.קמתי מהמיטה והתהלכתי בחדר."תראה
אני..".הוא קם אחריי ונעמד מולי.התקדמתי אליו מסתכלת לו בעיניים."אני מרגישה את כל
הסערת רגשות אל מישהו אחר...אני כבר לא מרגישה כמו פעם לעידן,אני יודעת שזה לא בסדר
אבל קשה לי אני..".עוד לא הספקתי לסיים את המשפט ועוז הצמיד אותי אליו כשהוא מחבק
אותי במותניים.

"עוז,אסור לנו..".בלעתי רוק בשתיקה רועמת."אסור מה?".הוא שאל בקול סקסי."אסור לנו
לבגוד בו..".אמרתי בקול חלוש."הוא לא פה".עוז לחש לי באוזן.

קירבתי את הראש שלו אליי ונישקתי אותו..תשוקה כזאת לא הרגשתי בחיים שלי,הצמדתי אותו
אליי לא נותנת לו ללכת והלב שלי פעם חזק הרגשתי קור וחום,הלב שלי התפקע המשכנו
להתנשק ככה..חסרי נשימה מטורפים שלא שמנו לב וכמעט נפלנו..מעדנו שנינו ונפלנו על
המיטה לא עוזבים אחד את השני ממשיכים להתנשק לא נרגענו עד ששמענו מישהו מנסה לפתוח
את הדלת.בשקט מופתי ניתקתי ממנו מיד.הוא סימן לי עם היד שהדלת נעולה ושאני אהיה
בשקט.אחריי כמה ניסיונות המטרידים עזבו את הדלת ועזבו אותי ואת עוז שוב לבד.

"זה היה קרוב".אמרתי והתיישבתי על המיטה מסדרת את החולצה ואת הנשימה.

"מה קרוב?".הוא עדיין היה שכוב על המיטה והוא ניסה למשוך אותי אליו.

"כמעט תפסו אותנו".אמרתי בשקט.הוא משך אותי אליו ולא עמדתי בפיתוי..נישקתי אותו עוד
פעם וככה המשכנו איזו רבע שעה עד שהפלאפון שלי צלצל.ניתקתי ממנו שוב בהרגשה של
אכזבה."אני צריכה ללכת,השעתיים נגמרו".עניתי לו בשקט עוקבת אחריי מוצא פיו."בואי
ניפגש בלילה".הוא הציע מחכה לראות את התגובה שלי.שתקתי."אני יבוא אלייך ב-12 נעלה
לקומת ארונות בחדר שלך..שם לא ימצאו אותנו".הוא אמר מקווה לשמוע תגובה חיובית.

"טוב אני אחכה לך".אמרתי מחויכת ומאושרת יצאתי מהחדר שלו והלכתי לשירותי
הבנות.סידרתי את עצמי את השיער שנפרע ואת הבגדים והתרגשתי וחיכיתי שיבוא כבר
הלילה."שלום לך".עידן הגיח מאחוריי."מה אתה עושה פה? זה שירותים של בנות".אמרתי
לו."מה באמת לא שמתי לב".הוא אמר בתמימות מזוייפת והצמיד אותי אליו."התגעגעתי".הוא
לחש לי."כן גם אני אבל יש לי שיעור נדבר אחריי זה טוב?".לא חיכיתי לתשובה נשקתי לו
על הלחי חייכתי ויצאתי משם.

שלושת השיעורים האחרים עברו בציפייה מחודשת ובניסיונות לדמיין מה יקרה הערב.