+*+הפנימייה לאומנויות+*+ פרק 31

"תיזהרי".אמרה לי מיכל ונבלעה בתוך ההמון הרוקד.

"שלום שלום".אמרתי למעיין ועידן שהסתכלו עליי וישר מחקו את החיוך המטומטם מהפרצוף
שלהם.

התקרבתי אלייהם.גאה.עם חיוך מזויף מרוח על הפרצוף."משתעשעים?".שאלתי בנימה מזויפת.

"אה,כן".צחק עידן בכוח."טוב..נדבר".אמרה מעיין והלכה לה.

"נהנה?,להשאיר אותך לבד?".שאלתי כעוסה."די סופה,זה סתם שטויות אל תגזימי".הוא אמר
ואני הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון השני של האולם.הוא לא בא אחריי.

אני לא יודעת למה התעצבנתי אבל פתאום התחלתי להרגיש חולשה שזונחת אותי,כאילו הגוף
שלי מתאדה.

עוז התקרב אליי.הלב שלי החסיר פעימה כאילו הפסיק לפעום לרגע ומיד חזר בקצב
כפול."הכול בסדר?".עוז שאל.

"כלום לא בסדר".הרגשתי דוק של דמעות מציף את העיניים שלי.

"מה קרה?".עוז שאל והחזיק לי את היד חזק."אני לא מרגישה טוב".עניתי והתחלתי להרגיש
כמו פטישים שהולמים לי בראש."קח אותי למיטה".זה כל מה שהצלחתי להגיד לעוז.הוא תמך
בי עד שהגענו לחדר שלי,הוא השכיב אותי במיטה וכיסה אותי."תודה".עניתי לו בשקט."אני
לא הולך,אני נשאר איתך".הוא אמר לי.את השאר לא שמעתי..שקעתי בשינה עמוקה.

***

"סופה?,את מרגישה טוב?".שאלה מיכל מעליי,פקחתי את העיניים במאמץ אדיר.

"מה קרה?".שאלתי."אתמול בלילה הרגשת לא טוב עוז הביא אותך לפה ואז אני הגעתי
וטיפלנו בך יחד,היה לך חום,לקראת הבוקר הוא הלך ואני נשארתי ליידך,איך את
מרגישה?".היא הסבירה ושאלה אותי."כן אני בסדר".אמרתי לה וקמתי להתלבש."איזה מזל
שאין לימודים היום..".מלמלה מיכל.בדרך החוצה אמרתי לה תודה והלכתי לחפש את עוז.

פגשתי אותו ליד הקפיטריה."בוקר טוב".הוא אמר לי ועיניו נצצו."היי...תודה על אתמול
בלילה..אני ממש מצטערת שהרסתי לך את המסיבה אני א...".הוא הפסיק אותי באמצע."זה
כלום איזה ידיד אני אהיה אם אני לא אדאג לך?".הוא חייך

"איך את מרגישה?".הוא שאל."אני בסדר,תודה".ישבנו ככה ודיברנו עוד שעה ארוכה עד
שראיתי את עידן.

"אהה אז כאן את מסתובבת...".הוא אמר לי בטון מעצבן."כן..איפה מעיין?".עניתי לו
בעצבים."מזה משנה?,מה נעלמת אתמול מהמסיבה?! את הגזמת לגמריי כולה צחקתי איתה".הוא
תקף במילים."לא נעלמתי..לא הרגשתי טוב והלכתי לישון יש לך בעיה עם זה?!".עניתי לו
בתקיפות."מתי הרגשת לא טוב?".הוא שאל ופניו התרככו."מתי שאתה היית עסוק בדברים
אחרים ולא ראית שהיא עמדה להתעלף".ענה לו עוז במקומי.

"עוז אל תתערב!".כעס עידן.הפרדתי בינהם ושלחתי את עוז שיחכה לי.

הבהרתי הכול עם עידן,הוא חיבק אותי ונתתי לו נשיקה קטנה בפה.

***

את עוז פגשתי אחר כך במועדון,הוא פגע בכדורים בעצבנות וכמעט הרס את שולחן הפול.

"אפשר להצטרף?".שאלתי אותו הוא הנהן.לקחתי מקל מהקיר והתחלנו לדבר.

התחילו לבוא הרבה אנשים וכבר לא יכולנו לדבר בשקט אז עוז הציע שנלך לחדר
שלו.הסכמתי.

"איפה אלעד ונאור?".שאלתי אותו."הם לא כאן יש לנו חדר לבד".הוא אמר במבט חמוד."חח
יש".צחקתי.המשכנו לדבר ככה עד שירד הלילה ואז נפרדתי ממנו וחזרתי לחדר שלי.

שנייה אחרי שנכנסתי הייתה דפיקה בדלת."כן?".שאלתי ועידן נכנס.

"איפה היית?,חיפשתי אותך..".הוא אמר."אהה..סתם הסתובבתי".עניתי לו בשקט

"לא בילינו יחד בכלל היום..".הוא אמר בעצב."כן..אבל אני קצת עייפה אז נדחה את זה
למחר טוב?".שיקרתי לו במצח נחושה."טוב מאמי".הוא נשק לי על הלחי ויצא.

לבשתי את הבייבי דול ונשכבתי במיטה שלי...לא מפסיקה לחשוב על עוז כבר כמה
לילות..שיחזרתי בדימיוני את הנשיקה שהייתה ביננו כשרבתי עם עידן והצטמררתי
מחדש..הלב שלי חזר לפעום.כאילו עידן כבר לא מחייה את הלב שלי כמו עוז.

***

בבוקר אחריי לילה עם התלבטויות קשות רציתי לדבר על הרגשות שלי עם עידן,להיות כנה
איתו אבל לא ידעתי איך להגיד לו.

"עידן,בוא נדבר רגע".לקחתי אותו לצד ושיחקתי לו עם העניבה של התלבושת.

"מה מאמי?".הוא הסתכל אל תוך עיניי."אני רוצה לדבר איתך על הרגשות שלי..אני מרגישה
שהקשר שלנו קצת עייף..כבר כמה ימים שזה ככה..אני לא מתרגשת מחדש..לא מרגישה עוד את
הדברים שהיו".ניסיתי לדבר אליו."כן את צודקת מזמן לא עשינו משהו ממש מרגש".הוא ענה
וככה הבנתי שהוא בכלל לא הבין את מה שאני מנסה להגיד."אהה עידן לא לזה
התכוונתי".ניסיתי שוב להחזיר אותו אל מסלול השיחה...

"אז ל-מה התכוונת?".הוא שאל והשאלה נותרה באוויר