על שפת ליבי

על שפת ליבי עוגנת ספינה , מתנודדת בין פעימה לפעימה .

יושבת בציר שבין העוגן לתורן , ולזה הציר - חופש, הברגים שהחזיקו אותו סגור ושלם כאילו וחשקו להיפרם .

מתנודדת ספינתי בין החופש.....לעובש

עד גאות וטיבעון ,

בליבי ישנו המון סואן, מוהל במאט עצבות , אך להתוודות בפניך על רגשות שטבעו יחשב לחרות !

אבוא אז אליך בחן ממכר , אבקש את ליבך , מבטיחה - לא יותר !

ואגיד לך.....

משוש חיי

עייניך יונים

את האפיק בין שפתייך אחתום

שקט כמיימי אגם .

בחדרי....בחדר ליבי הקטן....עוברת תהלוכת עצב,

וזו - גורמת להכל לקרוס בקצב !

לאמר לך " אני אוהבת אותך " כשהמשמעות נמוגה ממזמן

והלב....כמו משאבה , רק מזרים הדם ........