בשביל אהבתך אתחתן עם ה'

לך!

אני יודעת שמעולם לא הייתי סופרת או משוררת,

ואני לא יודעת אם זה יקרה אי פעם.



כל מה שעשיתי בשבילך היה שווה את זה,

אני לא יכולה להכחיש, אבל אני רק יכולה להגיד לך,

שהפעם זה אתה מחליט לא אלוהים.

אם אתה רוצה משהו, בקש אותו בשבילך, ולא בשביל מישהו אחר.



בטוח שאתה לא מבין כ"כ מה אני רוצה להגיד לך במכתב הזה.

אז זהו, אנחנו חברים, כבר כמעט שנתיים,

אני זוכרת איך הכל התחיל מבט בעיניים,

רק הברק, רק הברק שניצנץ באותו יום מהעיניים שלך אמר לי הכל!

אמר לי את האישיות שלך, וידעתי מאז ומעולם שאתה מעריץ את הכל יכול (אלוקים).

איך הייתי עוברת לידך רק בשביל להריח את הריח שלך,

לשמוע את הכל הערב שלך, לפעמים הייתי נוגעת לך ביד מבלי ששמת לב.

אבל אתה ניסית לשחק אותה אדיש, וזה עבד עליי מה לעשות??

רציתי מישהו שווה, שיהיה לי קשה להשיג אותו כמו השאר.

אני חושבת שבכל זאת אני הצלחתי, הצלחתי להשיג נער אדיש,

חתיך, נחמד ואוהב.



אל תתלהב מכ"כ הרבה מחמאות, אני יודעת שאתה יודע את כל הדברים עליי, אתה בטח זוכר
את התחלת הקשר שלנו. אם כן ואם לא אני אזכיר לך:

ביום השני שפגשתי אותך בגן, ליד החברים שלך שעישנו סיגריות "טיים" בחברתך, לך זה
היה כבר נמאס, ראיתי ארת זה במבט שלך, הוא פשוט אומר הכל!

ואני ישבתי בצד השני של הפארק, וארולי לא שמת לב שהייתי מגניבה אליך מבטים קצרים
ומרתקים, את כל הכיף הזה של להט האהבהנ ורא אהבתי, אבל יותר מכל אהבתי אותך!!

עד שברגע שהסתובבת ראיתי את הכיפה, כיפה שרוגה שלא הפריעה לי ממש.

אני לא מעשנת!!, אל תדאג, אבל רק בשביל להתקרב אלייך בקשתי מהחברים שלך "אש",
הסתכלתי בי במבט מאוכזב ואמרת לי:

"מה ילדה בגיל שלך עושה עם סיגריה??"

ליבי רתח, והתעצבנתי מההגדרה של 'ילדה קטנה', אומנם אתה גדול ממני בשלוש שנים, אבל
זה לא אומר כלום!!!

הסתכלתי עלייך ולא עניתי, לקחתי "אש", והלכתי,

אתה רצת אחרי וצעקת לי :

"סלליייחחחחהההההההההההה" הסליחה הכי מרגשת שמהדהדת לי כל פעם בראש...

אני עצרתי והסתובבתי אחורה וראיתי אותך רץ לעברי.

באת אליי מתנשף ואמרת לי:

"סליחה, אולי אלוקים רצה שאני אגיד את זה..."

"טווווב..." אמרתי לך

התחלנו לדבר על 'הא ועל דה' והיה ממש נחמד, החלפנו טלפונים ונפגשנהו לעיתים קרובות,
למרות אדישותך הגוברת, שפסקה בפגישה העשירית שלנו בידיוק! (אני זוכרת!!!)

ששאלת אותי אם אני רוצה לצאת איתך למסיבה שמתקיימת ביום שני, הסכמתי לבוא, והוא
פירש את זה שאני יוצאת איתו קבוע, לא נורא אני שמחתי ומאז אנחנו ביחד...

הוא תמיד טען שאלוקים רוצה שאנחנו ניהיה ביחד, ואלוקים רוצה שהוא יעשה ככה
וככה...לא יודעת אם הוא ניסה לעשות רושם או משהו כזה, אני רק הבנתי משהו אחד, שהוא
אינו מסתיר את היותו דתי, ומדגיש אותה בצורה בלתי מוגדרת...

אבל שמחתי מוקדם, פתאום שאלתי אותו אם אני רוצה להפגש איתו ביום שישי והוא ענה כך:

"מהההה??? יום שישי??? השתגעת?? בית כנסת!!!"

אני הבטתי בו מפוחדת...

"את רוצה להגיד לי שאת לא דתיה??"

אני עניתי לו שכן...לא הייתה לי ברירה, אמרתי לו שהתכוונתי שניפגש בבית הכנסת...ואז
הוא נרגע...



אחרי הסיפור האחרוך שסיפרתי לך, אני אגיד לך עכשיו את האמת:

אני לא דתיה,

אבל אני אוהבת אותך מאוד!!!

מקווה שתסלח ותשכח....

ואפילו אתחתן עם אלוקים...

(אחזור בתשובה)