מכתב על המיטה

לאהובי ליבי!

שפת הגוף שלנו אמרה הכל,

לא היה צריך בכלל להשתמש במילים.

הכל היה כזה ברור, שאנחנו ביחד נשארים.

תגיד מה שאתה רוצה להגיד, זה לא ילך לך,

אתה יכול להגיד שאתה זה שהפרדת את היד ראשון ויצאת לדרכך,

אתה יכול להגיד שאתה זה שבגדת בי,

אתה יכול להגיד שמעולם לא אהבת אותי.

תגיד מה שבא לך!!!!!!

אותי זה לא מעניין!!

אני בכל מקרה יודעת שבעוד כמה זמן תכרע לעברי ברך כדי שנחזור, אנ תמיד ידעתי, אני
יודעת ותמיד אדע, שאתה זה שחוזר, בתור מקור פיוס ואומר לי:

" את יודעת שבאהבה יש כמה צדדים?!"

אני אענה לך בפרצוף מעוקם שפשוט יגיד לך ברמז:

"מה את רוצה ממני לעזאזל!??!?!?!?"

אחרי זה תגיד:

"את צד האהבה, הנשיקות, החיבוקים ושילוב הידיים, יש את צד הריב הכעס והכאב, והצד
הכי מתוק הוא צד הפיוס..."

אני תמיד ויתרתי, תמיד סלחתי, תמיד הסכמתי שנחזור, למרות שלא הכי נלהבתי מהרעיון...

אז זהו שאני אגיד לך את זה הפעם בכתב, ולא בפנים, כדי שזה יכאב פחות ואני אכתוב לך
את זה עכשיו ואשים לך את זה על המיטה, שתקום בבוקר ותשים לב שאני כבר לא לצידך,
ואולי אני אפילו לצד בחור אחר, שקצת יותר נאמן ויותר אוהב ממך...

טוב, כך נגמר סיפור האהבה המתקתק שלנו כמו כל סיפור,

הקטע של האהבה, הכאב והפיוס כבר לא יחזור ויתגלגל כמו בכל פעם, הגלגל המוכר שלנו
כבר נמאס, למרות שהוא ידוע בכל אהבה, אבל איתך??...את כנראה שוכח באיזו פוזה הייתי
מוצאת אותך עם כל מיני בלונדיניות...אז תדע, שהפעם אין פיוס, האהבה והכאב שלי
הספיקו לי מספיק איתך...

עכשיו כבר אין מצב שתעמוד מולי תכרע ברך ותשאל אותי את אותה השאלה...

אני כבר לא נמצאת פה, ואין מצב שבעולם שתמצא אותי, ככה שתוכל להגיד לחברים שלך מה
שאתה רוצה ולהמציא איזה תרוץ כלשהו שבגללו אני לא נמצאת...



כך שתדע, שלא היה כמוך, אבל אולי עוד יהיה ואולי יותר טוב ...