סליחה יעל

מאמי שלי....אתחיל בחוכמת חיים שפעם קראתי....



אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן. אחרי שיהיו לנו ילדים.

אנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם
יעברו את השלב הזה.

אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשבן/בת הזוג שלנו יצליח
יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה
בפנסיה.

האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מעכשיו. אם לא עכשיו אז מתי?

החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים, עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.

מישהו אמר פעם:" במשך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמיתיים" היו אמורים להתחיל
עוד מעט. אך תמיד היה מכשול אחד.

בעיה שעלי להתמודד איתה,פקס לא פתור, חוב שצריך לשלם. אז החיים היו אמורים להתחיל.
עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם החיים שלי".

הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר.

האושר הוא הדרך לכך. יהיה טוב יותר אם תשמור כל רגע שיש לך לבד או עם מישהו מספיק
מיוחד ששווה לבלות את זמנך איתו, כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד.

לכן תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שילדייך יעזבו את
הבית, עד שתתגרש,

עד יום שישי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או עד האביב
או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן טוב יותר להיות מאושר.



האושר הוא דרך - לא גורל.



ולמה אני כותב את זה???לא יודע.....קראתי את זה איפשהו ואני חושב שהאושר הוא
דרך....באמת דרך ואני רוצה להיות מאושר כל יום...אני חי את החיים כאילו זה היום
האחרון בחיי...אושר ואושר ואושר...

והלוואי שתביני שאני לא צורח ולא צועק...סליחה מלאך אם נפגעת....לא יהיה מצב שאני
אצרח...הייתי ועודני לחוץ כי זה היה מיותר..תשמרי על עצמך מאמי...תשמרי עלינו...