הטיול של החיים שליייי/רוזי

אתמול חזרתי מהטיול השנתי שלי... היה כיף במיוחד מה שקרה עם אורי.. לספר לכם? טוב.. אז ככה...
ביום ראשון נסענו לטיול ברמת הגולן היה מדהים! אני, יסמין, אוהבת ילד אחד שקוראים לו אורי.. הוא כזה חמודדד אבל בטיול הוא היה ממש עצוב.. אממ זזה היה בגלל חברה שלו לשעבר שנפרדה ממנו. הוא ממש אהב אותה ות'אמת- הפסד שלה כי הוא כזה מתוק ונחמד ו..מה לא?!
ביום הראשון של הטיול היה מעצבן כי בבוקר טיפסנו על הרים וירדנו מהרים והכל כאב לי... בערב היה הרבה יותר טוב. הלכנו למקום יפה כזה והיה לנו כ"כ הרבה אפשרויות מה לעשות... התלבשנו הכי יפה ואני כמובן, קיוויתי שאורי יבחין בי וש.. נו ת'המשך אתם יודעים..חחח הגענו למקום הזה.. היה נורא חשוך קרן, סיוון, אורטל ואני הלכנו ביחד והתחלנו לדבר.. סיוון אמרה:
"יסמינוש... מה קרה מאמי?"
אני: "סתם אני עצובה קצת... אבל עזבי..." הייתי עצובה טיפונת בגלל אורי שלי, אבל אף אחת לא ידעה שאני אוהבת אותו...
אורטל: "אממ בננות אני רוצה לספר לכם משו.."
קרן: "ספרי מאמי.."
סיוון: "מה? זה רע?!"
אורטל : "לא מ'פתום! זה טוב.. אני אוהבת מישו.. אבל שום מילה לאף אחד!"
אני: "ברור! דברי"
אורטל: " זה אורי... ז'תומרת הרי היינו חברים... ואני ממש לא יודעת למה נפרדתי ממנו..."
אני: "תגידי משעמם לך? מה את משחקת בו ככה מסכן....!"
סיוון: "יסמין..! מה יש לך ?זה נראה כאילו את אוהבת אותו!...!!!"
אני: "פשוט זה ממש מגעיל מצידה! מסכן הוא גם ככה עצוב בגללה...!"
קרן: "טוב חלאס! מה התחלתם לריב לי עכשיו?!"
אני: "עזבו אין לי כוח לזה עכשיו..."
הלכתי מקדימה ורציתי להרביץ לה!!! ז'תומרת לאורטל מה זה השטויות האלה?! אוף מסכן אהובי שילי....
המדריכה אספה אותנו לעשות פעילות אבל לא רציתי וראיתי שאורי לא שם... מעניין איפה הוא...?.. הלכתי לבד הייתי חייבת לחשוב מה לעשות עכשיו... אחרי שהיא רוצה לחזור אליו... הוא בטוח ירצה.. הנה הלכו כל הסיכויים שלי.. פתאום בחושך ראיתי קצת אור ומישהו יושב על הספסל חשבתי לי זה הוא או שאני מדמיינת?.. התקרבתי קצת יותר וראיתי שזה ילד.. והוא בוכה.. התקרבתי עוד בשקט והבנתי שזה אורי... רציתי לגשת אליו אבל לא ידעתי אם זה כדאי.. הלכתי קדימה והסתובבתי אחורה והלכתי ממנו, חשבתי בדרך אם לחזור או לא.. חזרתי בשקט אבל הוא כבר לא היה שם.. החלטתי שאני אחזור לכולם שלא יחפשו אותי... הלכתי ושוב ראיתי אותו הוא ישב לבד וניגב את הדמעות, רציתי שוב להתקרב ובאתי אליו, אמרתי לו: "זה בגלל אורטל נכון?"
אורי: "זה לא משנה בגלל מי זה.."
אני: "לי זה כן משנה.."
אורי: "למה?"
אני: "אממ.. כי אתה ידיד שלי ואיכפת לי ממך..."
אורי: "אה.. אממ את יכולה להשאיר אותי קצת לבד אני צריך לחשוב.."
אני: "אממ פסדר.." העיניים שלי התחילו להתמלא בדמעות והלכתי מהר מאוד... הלכתי ישר וישר ונראה לי שעשיתי ככה איזה 2 סיבובים, איבדתי את הכיתה ולא ידעתי מה לעשות...
המשכתי ללכת ורציתי שהדמעות יפסיקו אבל זה לא הצליח רק אם הוא היה כאן מחבק אותי.. פתאום ראיתי אותו שוב.. הוא התקרב אליי לאט נעמדנו אחד מול השניה והסתכלנו בעיניים.. לא אמרנו אפילו מילה.. שתקנו ככה איזה 10 דקות ורק מלהסתכל על העיניים שלו הבנתי את הכאב שלו.. שמעתי את הקול של המדריכה אבל זה לא הפריע לי.. התחבקנו מלא זמן.. אח"כ שהוא עזב אותי הוא אמר לי: "יסמין, נכון השאלה מקודם?"
אני: "איזה שאלה?"
אורי: "נו אם מה שבכיתי זה בגלל אורטל..."
אני: "אה.. מה איתה?"
אורי: "אני בכיתי בגללה אבל.. אני חושב שזה מספיק לא?"
אני: "אני פה בשבילך אל תדאג יהיה בסדר.. אתה תשכח אותה בסוף.."
אורי: "את תעזרי לי..?"
אני: "מה ז'תומרת?"
אורי: "יענו.. אמממ את רוצה שניהיה חברים?"
אני: "אמממ אנ'לא יודעת כי אני מפחדת שמרוב הרצון שלך לשכוח את אורטל, אז תפגע בי."
אורי: "אני מבטיח שלא.. בואי ננסה..."
אני: " אוקיי..."
אורי: "ועוד דבר אחד: את יודעת שבהתחלה בכלל אהבתי אותך?"
אני: מה? ולמה לא באת אליי?"
אורי: "חשבתי שאת אוהבת את רון.."
אני: "... חחח מה פתאום..."
הלכנו בחושך רק שנינו וככה היה לי הכי כיף שבעולםםםםםםם!!!!