משתיק קול

 התמונה מעורפלת,אבל הזיכרון ברור.אני עדיין מרגישה את כל קולךעדיין שומעת את המגע הקר שצעקתי שתשתיקולא שמעת בקול גופיאקדח טעון בפחדיםיריתי מעינייהשתתקתי כשידי הייתה על ההדקפחדתי לפגועבעצמי בעיקרלא רציתי לזכור את הצווחותאז שתקתיואיךאיך עדיין, בכל זאת,אני שומעת צעקות שמכות אותיהן אפילו לא עוטפותאת שיריי השקטים.אתה שומעאני צועקת לךבקולי קולותאתה שומעאת השקט שבחייבחיישאין בהם רגע שקט אחדלא בי, לא לנפשי.לעזאזל, איך בכלל תשמעכשהרעש של החוץ מכסה על השקט שבפניםתראה איך פתאום אני נשארתי לבדבתוך הבועה הדוממת שליעם מנגינה אחתדףועיניים שלא שומעותועכשיו אני מהלכתבתוך שביל של בדידותעם לב שפועםונשמה שכבתהרוחות ושדים מעלייוהדמעות מצמיחות פרחים בעלי כותרתוהכותרת שליהיאמשתיקקול- גופי