סתם משהו אחרי הרבה זמן שלא כתבתי ..

זריחתה של השמש מפיגה לאט את אפלתו של הליל

 

הערפל עותה את העיר בצעיף קסום

 

הזהוב של שלכת הסתיו צובע את האדמה השחורה,

 

עוד כמה ימים יצבע אותה לובן השלג הטהור..

 

בעוד הירח מתמלא , רסיסי הטל זולגים על עלי הפרחים מטה אל חלל האדמה

 

כמו דמעות של אהבה נכזבת מעינייה של נערה תמה .

 

סופרת את מחזורי הלבנה , וכשהיסמין ישוב לפרוח ופרפרים ישובו לרקוד,

 

יחזור אהובה מארץ לא ידועה , עתור בפיצעי מלחמה קרה ,חסרת רגש ,

 

ובראותה את מדיו , המשלתווים בנועם עם ירוק הפריחה של האביב ,

 

תדע שהאהבה ניצחה במלחמה האכזרית הזו ..

 

תלבש את היפה בשמלות ותחכה לו אי שם ,על גגות העיר,

 

מקווה שמבטיהם שוב יפגשו, ותרגיש שוב את הקסם של האהבה הראשונה .. האהבה היחידה שידעה בחייה .

 

וכשקור המתכת של נשקו יתחלף בחום גופה ידע הוא שהיא בחירת ליבו .

 

אך חלפו כבר כמה שנים והוא עוד לא שב ..

 

תקוותה עדיין לא נמוגה , השלג החל לנמוס , עוד אביב בפתח ..

 

אוליי היום הוא ישוב בחזרה ..

סיווני =))