צעד אחורה צעד קדימה

צונחת, כמו קטיף אפרסקים
משב רוח, די סוער
לתוך ידיו, וצעד אחורה וצעד קדימה

קן ארוך כואב דומע
קינה נמסה , ורבבות. בלי פעימה אחת בלב
ובזווית של עין, מסתירים דמעה
והוא בודק שם מאחור
אולי רק הוא לבד
נמס משיר של הכינור

כשהם יעופו באוויר
ובאמת חסריי משקל
ובאנחה הם ילווי
ספק משתוממת, ספר מאמינה

מנגינה
הוא ירקוד לה, הוא יהיה לה
כענבל
וצחוקה כלל לא ישמע, וכל העולמות, דממה
וכשתנגב את הדמעה היא תציץ כך בחופזה
האם היא בודדה
רק היא וקול פסנתר

והוא מטיח עוד ועוד, 
כל כך רוצה שהיא תבין
שגם היא , גם תוכל לשמוע
 
ורגליהם משלהבים, הוא תו נמוך

והיא בתו גבוהה

הקירות זזים בהדרת כבוד
כדי שיהיה מקום לרקוד
ולשהוט קדימה
עוד אוחז לה את ידה
והיא צונחת לעיטה
כמו פתיתי שלג תחת שמש נעימה
לתוך ידיו
צעד אחורה, צעד קדימה