הברווזון המכוער ג'

הזכרה קטנה.. =): הגעתי לכתובת אמא נשקה לי ועצרה ליד הבית שלו. נתנה לי נאום
ארוך ומייגע להיזהר מהבנים וכו.. מסורת חח=)

דפקתי בדלת הבית..

הוא פתח..



הוא לבש ג'ינס וחולצה לבנה מכופתרת. השרירים שלו בלטו החוצה במושלמות, כאילו הוא
נולד לחלון הראווה. להסתכל אבל לא לגעת. כל הזמן הדריך אותי הקול: אגם, הוא לא
בשבילך. החלפנו נשיקה, בלחי כמובן ,כמו כולם ונכנסתי.



חיפשתי את הבנות החדשות שהספקתי להכיר ופתאום קלטתי: את האדם חסר הרגישות ואחד כזה
שלב אין לו!!!!!!! קוראים לו ירדן.



שנה שעברה הוא היה איתי בכיתה. בכל הזדמנות נתונה הוא השמיץ אותי ואני הביישנית של
הכיתה אפילו לא פתחתי תפה. יום אחד הלכתי בדרך הביתה וראיתי אותו. התחלתי להגביר
צעדיי מנסה למנוע השפלות נוספות ואז זה הגיע.

הוא צרך "אגם היא הילדה הכי מכוערת בעולם" כל החברים שלו צחקו. רצתי הביתה עם דמעות
קשה להבין אפילו איזו תמימה הייתי!!!



נחזור למסיבה... אני לא יודעת למה.. אבל הביטחון אחרי שהפצעים עברו לי עלה.

הסתכלתי על ירדן ועשיתי לו "הי יפיוף" והדגשתי את המרכאות בידיים!!!

שחר הסתכל עלי ועל ירדן מנסה להבין מה קורה מולו.

" את כבר לא מכוערת את יודעת?"

" תודה" השבתי בציניות והלכתי לחברותי..



רקדנו איזה שעתיים ברציפות אני כבר מזיעה בטירוף.. ואז הגיעה הסלואו..

כן חזרנו לגנון.. יצאתי לגינה בתירוץ של לינשוף אוויר.. לא רציתי לשבת ולחכות למה
שלא יקרה .. "אף אחד לא יזמין אותך" הידהד הקול של ירדן בראשי עוד אחת מהעקיצות
שלו..בעבר..



שחר ביקש מירדן להחליף אותו כמו שהבנתי לאחר מכן { במקום של הדי ג'י} ויצא אחרי.
אפילו לא הרגשתי.



הוא התישב לידי. והסתכל עמוק לעייני אגם הוא אמר:





המשך יבוא..=)



תודה על התגובות.. תמשיכו ככה!!!

זה עושה חשק חיחי