למה להאמין באהבה?...

זהוו...הכל נגמרר...לגמרי,לתמיד.


עזבת. נסעת. ועוד לאילת!...זה כזה לא נקלט, אלוהים...


עוד מעט תעבור שנה מאז שהכרנו..שנה שלמה אתה נמצא בחיים שלי. כמעט שנה שלמה אני אוהבת אותך...


אבל זהו, עכשיו הכל נגמר. למרות שמבחינתך, הכל נגמר לפני קצת יותר מחצי שנה,כשנפרדנו, מבחינתי זה עוד המשיך. האהבה שלי אליך לא נעלמה אפילו למאית השניה. לא קטנה אפילו בטיפונת. כלום. בחצי שנה שאנחנו לא ביחד, כל יום ויום אמרתי שאני אוהבת אותך. בהתחלה זה היה אליך, אחרי זה לחברות, ובמהשך, שרציתי לשחק אותה "שכחתי", אמרתי רק לעצמי, בשקט, ברגעים שנשברתי והכל יצא החוצה..ברגעים שבכיתי לבדי, ברגעים שכאב לי יותר מבד"כ.


כן, למדתי לחיות עם כאב שורףףףף בלב במשך חצי שנה שלמה...ולמדתי משחק בדרך החיים- למדתי להשאיר את האהבה עמוק עמוק בתוך הלב, ולהתנהג הכי רגיל בעולם...למדתי להגיד לך שלום עם נשיקה על הלחי וחיבוק כשאנחנו נפרדים, אבל שומדבר יותר מזה. למדתי להסתפק במבטים הלא ברורים שלך, למדתי להתרגל לרמיזות הלא מובנות שלך.


למדתי לאהוב אותך בלי להיות איתך.


אבל עדיין, תמיד, בכל החצי שנה הזאת, היית שם. בבית, עם החבר'ה, באיסיקיו, בטלפון, בכל מקום- היית פה, לידי, במרחק 10 דקות נסיעה.


ועכשיו?


עכשיו אתה רחוק, אתה באילת...ולא תחזור, אולי רק לבקר..עזבת את העיר, עזבת את החיים שלך פה, עזבת אותי...


כמה שאני ארצה אותך- אתה לא תהיה בבית


כמה שאני אתגעגע אליך- לא תהיה עם החבר'ה


כמה שאני ארצה לדבר איתך- לא תהיה באיסיקיו


כמה שאני אתגעגע לקול שלך- לא תהיה סיבה להתקשר...


כי זהו, אני צריכה כבר לוותר.


אז תגידו, "על אהבה אמיתית לא מוותרים", ו"אם זה אמיתי, הוא יחזור" וכל מיני כאלה...אבל אני כבר חצי שנה מחכה שהמשפטים האלה, שעם כל הכבוד, אמרו אותם "חכמים" ממני, יתקיימו, יוכיחו שהם אמיתיים...אבל לא! הזמן עובר רץ, החיים לא מחכים לי ול"אהבה האמיתית" שלי.


החיים ממשיכים. הנה, הוא המשיך...


עכשיו הוא חוזר לחברה שלו, זאת שמחכה לו באילת בערך 3 שנים. האהבה הראשונה שלו, וכנראה האמיתית והיחידה. ואני? אני נשארת פה, מתגעגעת לאהבה הראשונה, האמיתית והיחידה שבאמת היתה לי, האהבה שכבר לעולם לא תהיה שלי...וזה קשה. קשה שהאהבה הזאת, שצריכה להיות הכי מיוחדת והכי טובה בחיים שלי, היתה ולא תחזור. היתה ונגמרה בדרך כזו...לא אוהב אותי יותר...ככה נגמרה האהבה הראשונה שלי!


אז תגידו לי עכשיו, למה שאני אאמין לאהבה? למה? היא לא הוכיחה שהיא שווה את זה...