הבלונדיני שלי..פרק 33

תודה רבה רבה רבה על התגובוות!!

למי ששאלה אותי בקשר לסדר של הפרקים..

הפרקים בשלב מסויים יצאו כולם י'.. או י'א...

וזה בילבל עוד יותר..

ככה שבשלב מסויים עברתי למספרים...

הבנת מאמי??



שוב תודה רבה לכן על כל התגובות שאני כל כך נהנית לקרוא!!!!!!!

שיהיה לכם חג שמח וחופש כיפיייייי!!!!



תקציר הפרק הקודם..:

"המשכתי לבכות..

לא יודעת כמה זמן.. אבל כל כך בכיתי..

בכיתי על הכל...

בכיתי כל כך כל כך חזק עד שלפתע שמעתי..

"דניאל"

לא יכולתי להסתובב.. עדיין כאב לי כל הגוף...

אבל מבלי להסתובב ידעתי..

פשוט ידעתי מי זה....."



"דניאל..?"

לא עניתי.. ידעתי שזה הוא...

"דניאללל חיים שלייי מה עשוו לך??? מהה???"

הוא סובב אותי על גבי וצמרמורת עברה בגופי..

כמו אז...

כמו תמיד...

"בן.. מ..ה מ..ה את..ה עושהה פה??" אמרתי כולי מתנשפת מהבכי..

רועדת..

קפואה...

כואבת...

"הדלת הייתה פתוחה אז נכנסתי... מה קרה פה?? למה את.. את... ככה??" שאל אותי בן
ובחן את גופי..

"כלום... זה ממש ממש כלום..." אמרתי והרגשתי איך שוב הדמעות חונקות את גרוני..

הדמעות לא איחרו לבוא...

"הייי.. מה קורה יפה שלי?? ספרי ליי..."

"זה... ז...ה..." שוב גימגמתי...

"מה זה מאמי??"

"זה תום... הו...א...הו..א..השתגע....לא...יו..ד.ע.ת...מ..ה...נכנס...בו..."

"הוא עשהה לךך את זההה??? הוא הפשיט אותךךך?????" אמר בן בכעס ותוך השנייה השתנה
גוון פניו לאדוםם..

"אני יראה לו מה זהההה.. אני יראה לו מה זה לגעת בךךך.... בנזונהה!! מנ מנ
מניאקקק!!!"

בן קם מהספה לכיוון הדלת..

"בןןן" אמרתי בשארית כוחותיי..

הוא הסתובב אליי..

עיניו זרחו.. כמו תמיד...

שוב אליי... כמו פעם...

הוא ניגש אליי..

"אל תלך... אני.. אני...." אמרתי עדיין חלשה... לוחשת אליו...

"את מה מאמי??" הוא אמר ברוך האופייני לו...

"אני צריכה אותך איתי עכשיו...." אמרתי ולא האמנתי שזה מה שיצא לי מהפה...

'את מה לעזאזלללל?????' שאלתי את עצמי מבפנים... 'סתומהה!!'

בן קם מהספה וניגש לחדר הסמוך.. מוציא משם שמיכת פוך..

ניגש אליי.. ומכסה אותי...

חזרתי לבכות...

רעדתי...

היה לי קר ועצוב.. רע...

רע בנשמה...

בפנים...



בן חיבק אותי חזק חזק ונכנס איתי מתחת לשמיכה...

הוא נתן לי נשיקה בלחי והצמיד אותי אליו..

"אל תדאגי יפה שלי.. אני כאן.. ובאתי כדי להישאר..."

הסתכלתי עליו...

"אני ישמור עלייך.. אני כל כך מצטער על הכל..."

"גם אני מצטערת.. מצטערת שצעקתי.. מצטערת ש....."

"שששש.. -בן שם את אצבעו על שפתיי.. מלטף אותן.. מתקרב אליי- עזבי את הכל.. העיקר
ששנינו פה..."

הוא התקרב אליי..

יותר ויותר...

ריח הבושם שלו..

המשכר..

שהטריף אותי...

הוא מצידו כבר תכף ומנשק אותי..

כמו פעם...

כמו שרציתי.. או בעצם.. רצינו...

אבל לא....

ממש לא!!!!!



"בן.. אל תעשה את זה.. יש לי חבר אתה יודע..."

"כן אני יודע.. אבל את אוהבת אותיי..."

הוא שוב התקרב..

כל כך רוצה,

אבל לא יכולה...

"דיי בן.. לא עכשיו.."

אמרתי והתכרבלתי בזרועותיו החסונות..

נשמתי את ריחו...

התמכרתי לתחושה...



וכך,

נרדמתי....



שהתעוררתי הייתי עוד מכורבלת בזרועותיו של בן..

הבושם שלו כבר נספג בעורי..

אהבתי להיות איתו...

כמו פעם..

אחחחחח באמת כמו פעם...

קמתי ממנו ושמתי עליי חולצה ענקית ומכנס שהיו עליי לפני שתום הגיע..

אני עדיין לא מאמינה שהוא עשה לי את זה...

הוא כמעט אנס אותי...

אני פשוט לא מאמינה...

עדיין בשוק..

עדיין כל גופי כואב לי...



התקרבתי אל בן וכיסיתי אותו..

הסתכלתי עליו והתקרבתי יותר ויותר...

לנסות להריח את הריח המשכר שלו..

האהוב.. המוכר..

רק עוד פעם אחת....

נשקתי לו על הלחי..

התרחקתי....

והתקרבתי שוב...

הפעם נתתי לו נשיקה על הפה...

קצרה...

מתגעגעת...



הלכתי למטבח וחזרתי עם כוס קולה..

והוא כבר היה ער..

יושב על הספה ומסתכל עליי...

"קמת כבר??" הוא שאל..

"כן.. אני רואה שגם אתה קמת..."

"כן..."



נוצרה בינינו שתיקה מביכה...



"אזזז איך...."

"אתה רוצה....."

דיברנו שנינו ביחד...

אף פעם לא אהבנו שתיקות....

"תתחילי את..."

"לא, זה בסדר.. תתחיל אתה..."

"אוקיי... איך את מרגישה??"

"יותר טוב.. תודה לך..."

"על מה תודה??"

"על זה שהיית פה לידי...."

"אהה בקטנה..."

"חחח זה ממש לא בקטנה..."

חייכתי...

"רק בשביל לראות את זה זה היה שווה..."

בן קם מהספה מתקרב לעברי...

"לראות את מה?"

"לראות את החיוך שלך..."

הוא התיישב לידי... לקח את ידי בידו..

"אמממ אתה רוצה לשתות??" שחררתי את היד שלי וקמתי מהספה..

"לא.. תודה.." אמר והתקרב אליי שוב...

התרחקתי כמה שאני יכולה ממנו.. כדי לא לעשות שטויות..

לא לבגוד בערן..שחבר שלי כבר חצי שנה...

נתקעתי בקיר...

אין יותר לאן להתרחק...

בן העביר את ידו על פניי.. מלטף...

"כל כך התגעגעתי אלייך... לילות שלמים הייתי חושב מה את עושה.. ועם מי.... היה קשה
לי לקלוט ולהבין שזה לא איתי..."

"המון דברים השתנו בן... אני עם ערן עכשיו... בבקשה אל...."

"שששש אל תדברי על ערן ברגע כזה... הוא לא קשור אלינו..."

הוא לא הספיק להתקרב עד שכבר לא נשאר עוד מקום...

תכף שפתיי נוגעות בשפתיו...

"אבל בן..." אמרתי מרגישה שכשאני מדברת השפתיים שלו נפגשות אחת עם השנייה..

"ערן הוא חלק ממני... הוא איתי כבר חצי שנה.... אתה עזבת אותי... פגעת בי.. הכאבת
לי.. ביקשת ממני לשכוח..."

"ושכחת??" הוא שאל..

"לא... אבל אני שוכחת.. יש לי את הבנאדם הכיי הכיי מקסים לצידי..."

"הוא היה שם שלא הייתי..." בן סיבב את ראשו הצידה..

"בן.. תקשיב לי..."

"לאא.. דיי... תקשיבי לי את!! אני לא מוכן לאבד אותך!! לא הפעם!!!"

"כבר איבדת בן... כבר איבדת..." אמרתי...

'איפה איבדדד??? אני פה לנצחח!!' צרחתי מבפנים מקווה שהוא שומע...

"דניאל תקשיבי..אני לא רוצה לריב איתך.. לפחות בואי נישאר ידידים...."

"בסדר.. אין בעיה... אבל בוא נתחיל מזה..." אמרתי והרחקתי אותו ממני...

"כלל מספר 1!! -אמרתי- יש לי חבר.. שיהיה ברור שאני ל-א בוגדת בו!!" אמרתי
וחייכתי..

"אין בעיה המפקדת!!" הוא אמר והצדיע...

חייכנו אחד לשני..

"אני חייב לזוז.." הוא אמר פתאום..

"אוקיי..." אמרתי וליוויתי אותו אל הדלת...

"אז... ביי...." הוא אמר...

בייי..." אמרתי..

הוא הסתובב והחל לרדת במדרגות...

"בן!!" קראתי אחריו...

"מה?" הוא הסתובב אליי...

"תודה..." אמרתי ונשקתי ללחי שלו...

"אין על מה..." הוא ענה..



בן הסתובב ויצא מן הבניין...

ואני נשארתי עומדת.. מסתכלת...

מסתובבת ונכנסת הביתה...

שואפת אליי את הבושם שעוד נשאר עליי...

הבושם של ידיד שלי..

של אהבת חיי...

אהבה אסורה....