****פעם הינו מדברים לאט הינו מדברים בשקט ****

הכל התחיל כשעליתי לתיכון: כיתה חדשה, חברות חדשות, ידידים חדשים בקיצוררר הכרתי
מלא אנשים חדשים! בניהם גם את ליאב, ברגע שראיתי אותו הוא בהחלט בלט לעומת הרבה
אנשים אחרים אבל לא היה בו שום דבר מיוחד. בהתחלה לא דיברנו, הוא נראה ביישן כזה,
סתם הינו מחלפים 2-3 מילים ביום. היה לו את החברים שלו שאיתם הוא הסתובב קבוע, שלא
בדיוק הכרתי אף אחד מהם. יום אחד ישבתי לידו ודיברנו במשך כמה שעות. גיליתי בנאדם
חמוד ופתוח מאוד, חשבתי לעצמי שמהרושם שיצא לי היתי רוצה אותו בתור ידיד טוב. ככה
עברו הימים כאשר דיברנו גם באיי סי קיו והיתי הכי פתוחה אליו שבעולם, היתי מספרת לו
ה-כ-ל וזה היה הדדי. יום אחד הוא הזמין אותי אליו וכמובן שהסכמתי והיתי פשוט
בעננים, באותו רגע הבנתי שאני מרגישה אליו משהו.קודם באתי לשכונה שלו והסתובבתי עם
כמה חברות שהכרתי משם ואז ראיתי אותו הולך יד ביד עם האקסית שלו. כמובן שבאותו רגע
הבועה שהיתי בא התנפצהולא ורציתי שהוא יראה אותי, שידע שבאתי עד אליו, אבל למרבה
הצער הוא קטל אותי מסתכלת עליהם המומה. באותו הרגע פשוט לקחתי את עצמי משם במהירות
האור...אני יודעת שזה היה הדבר הכי מטומטם לעשות אבל לא יכולתי להסתכל לו בעיינים
אחרי כל הרמיזות שלו וכל האשליות שלי שהולך לקראות הערב משהו מיוחד ועוד היא האקסית
שלו עמדה שם בכבודה ובעצמה ואפילו לא ניסתה להסתיר את העובדה שהיא בוחנת אותי מכל
הכיוונים. למחורת בבית הספר דיברנו על מה שקרה וליאב אמר לי שהוא כעס על שברחתי משם
והסביר לי שהיא האקסית שלו ושכעת הוא מאוהב במישהי אחרת. היתי מאושרת וכמובן שבלב
קיוותי שהאחרת זו אני. ושוב דיברנו והתקרבנו ואז הגיע הגיחה שבא בילינו מלא ביחד
ובאיזשהו שלב הוא חיבק אותי חזק ובאותו הרגע הבטן שלי התהפכה והרגשתי הכי מאושרת
עלי האדמות. ואז לילה אחד באתי לביתו הקט והכי נהנתי בעולם: השתגענו, ראינו סרט,
אלבומי תמונות, אכלנו ובעיקר דיברנו. היה משהו לפנים...כל החברים שלי אמרו שמקסימום
עוד חודש אנחנו זוג רשמי...היתה בנינו כימיה, פתיחות, סודות ואפילו כינויי חיבה.
הוא אמר לי מילים יפות כמה שאני מושלמת ומדהימה והיתי בטוחה שהוא אוהב אותי גם
אפילו שהוא לא אמר את זה ישירות. ואז שמעתי שהוא התנשק עם אחת החברות הכי טובות
שלי, לא האמנתי...היא אמרה שזה היה בטעות והיתי כל כך מאוהבת שכמובן סלחתי...

אז הגיע טיול הגיחה השני שבו לא הינו ביחד דקה וכל היום הוא רק היה עם הכוסית של
השיכבה...הם היו ביחד לנגד עייני: התחבקו,הצתלמו, התבודדו...בלילה הוא בא לחדר
שלי...שכבנו על המיטה שלי ודיברנו בערך שעה...אני רק דאגתי להזכיר לו כמה שהוא
מקסים ונהדר.. אבל למחורת ראיתי אותו מתנשק איתה ...אם אותה הילדה...כאילו שאין לו
כלפיי דבר...

ומאז כבר הינו מדברים פחות אבל עדיין מדברים ישירות...ואז הגיע החופש פסח...הפיוזים
שלי עלו ואמרתי לו שנמאס לי שהוא מתייחס אליי ככה:שכשהוא צריך הוא תמיד פונה אליי,
יודע איפה למצוא אותי אבל כשאני רוצה אותו הוא תמיד עסוק או מוצא איזה תירוץ...ומאז
אנחנו כברים לא מדברים כמו פעם:לאט, בשקט עם אותו מבט לתוך העיינים...אנחנו בקשר
מגעיל והוא לא רוצה לשמוע ממני...אבל שמעתי שאם ההיא, הכוסית של השיכבה, הוא מבלה
קבוע.

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כי בתוכי אני מרגישה שהוא הדבר הכי מושלם בחיי ושאני
אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר בגלקסיה שלנו. אני לא יודעת מה הוא מרגיש עכשיו: אולי
הוא פשוט לא אוהב אותי או שאולי הוא כן אבל הוא מנסה לברוח מהרגשות. שבוע שלם ישבתי
לחשוב מה בעצם עשיתי, מה גרם לנו להתרחק, מה יותר טוב בה מאשר בי? והגעתי למסקנה
שאולי זאת לא אני ואני סתם מחפשת תרוצים בשביל עצמי. מה שאני באמת לא יודעת זה האם
אני צריכה לדבר איתו ולספר לו על כל הרגשות שלי, על האהבה העצומה שלי כפילו ואם הוא
לא ירגיש כמוני אני אמות או שעלי להרפות ממנו ובשבילי זה משהו בלתי אפשרי.