--דמעה של אהבה/ פרק א'--

היי בננות, מה קורה??... האמת, אצלי המצב מתנדנד בין טוב לרעע...אבל עזבו אתן
תבינו בהמשךך.

קוראים לי עדן ואני בת 14 - כיתה ח'...

לפני שאני מתחילה את הסיפורר רק רציתי להגיד שהשמות בדוייםם ((חוץ משלי כמובןן))...

ואם הוא אמיתי..? אז... כן ולאא..



טובב.. אז מאיפה אני יכולה להתחיל??

אולי להתחיל מזה שאתה לא יוצא לי מהראש??

או אולי להתחיל עם זה שבשבילי אתה היית הבנאדם הכי מושלם שיש...

כל כך אהבתי אותך...אין לך מושג כמה!!

אבל כנראה שהייתי באמת סתומה עם הרשתי לעצמי להתאהב בך, הרי פגעת בי יותר מכל אדם
אחר בעולם.!!

אני זוכרת את היום הזה, היום הכי יפה בחיים שלי, היום שפגשתי אותך.

נכנסתי אל החדר של רכזת השכבה, מחפשת את עמית הידיד הכי טוב שלי.

פתחתי את הדלת, אף אחד לא היה בחדר...שמעתי כמה ילדים רצים במדרגות, באתי להסתובב
ופתאוםם...

"בוםם...", נפלתי על הרצפה, הייתי מתה לראות מיזה המניאק שפגע בי.

הרמתי את עיניי הכועסות...לפתע זוג עיניים כחולות מדהימות ביופיין הביטו בי.

מכירים את המשפט הזה, "אהבה ממבט ראשון"?? אז כנראה שמהמשפט הזה הכל התחיל, מאותו
הרגע ידעתי שהולך לקרות משהו בינינו, פשוט ידעתי.

"איזה חתיך...", אמרתי.

די אלוהים אני מקווה שהוא לא שמע את זה, תגיד לי שהוא לא שמע בקשהה!!

"בר", הוא אמר והושיט לי את ידו שאני יקום.

או קיי זה בסדר הוא לא שמע, נאנחתי.

מיזה החתיך הזה?? למה אף פעם לא הכרתי אותו?? שקעתי במחשבות...אבל אז, מישהו היה
חייב להפריע לי (נו, תגידו שזה כל כך צפוי...).

"באיזה כיתה את??", הוא שאל ואני עניתי "ז', אתה??".

"כיתה ח'3...", אוףף...כל כך קיוותי שהוא בשכבה שלי, אבל לא נורא שנה זה לא הבדל
כזה גדול..(לפחות ככה אני חשבתי, אבל מאוחר יותר התברר לי שאני כל כך טועה..).

"טוב..אני חייבת לזוז", הודעתי רשמית.

האמת, ממש לא רציתי ללכת, אבל מה לעשות?? נראה לי שכבר הסתבכתי יותר מדי. למה??

כי אמרתי לאורלי, המורה למתמטיקה שאני יוצאת לשירותים לשתיי דקות ומעל לעשרים דקות
שאני מחפשת נואשות את "ידידי הטוב שנעלם".

טוב, יהיו לי עוד הזדמנויות להיפגש (ותאמינו לי שיהיו).

"ביי", הוא אמר ובעוד אני מתרחקת לעבר הכיתה נופפתי לו לשלום.

הייתי קרובה אל הדלת... לא הסתכלתי קדימה, הבטתי בגיא מתרחקק..

הייתי חייבת לדבר עם מישהו---) כמובן שהמישהו הזה זו נופר החברה הכי טובה שלי.

התכוונתי להוציא את הפלאפון, הכנסתי את ידי לכיס אך משום מה הפלאפון לא היה שם.

לעזאזל איפה הוא, בטח הפלתי אותו כש...

רצתי מהר למקום שבו הייתה "הפגישה הראשונה שלי" עם בר והתחלתי לחפש אותו...

"זה שלך", אמר מישו מעליי..

"כןן...", אמרתי, הרמתי את הראש ו.....



לא, תירגעו זה לא היה הואא... הפעם זה היה עמית, הידיד הטוב שלי, זה שחיפשתי
מקודםם...

"עמית נשמה שליי...הצלתה אותי מאמי תודה תודה תודהה", אמרתי וחיבקתי אותו.

"מה היית עושה בלעדיי, אה..?", "תאמין לי שאנלא יודעתת...".

לקחתי את הפלא ממנו ושלחתי הודעה לנופרושש: "כפרעע...יש לי דיבור מזה דחוף איתךך,
צאי עכשיוו".

לא עברו חמש דקות וכבר שמענו רעשש מכיוון הכיתה שלנו.

כמובן שאת כל הסצינה עשתה היפיופה שליי, "הדרמה קווין" של השכבהה.

רצנו מהר לעבר הכיתה.

חברתי היקרה עשתה הצגה מול המורה הכי מעצבנת בחדר מורים...(ושלא תבינו לא נכון – כל
המורות בלי יוצא מן הכלל מעצבנות אבל היא ספציפית, ממש מעצבנתת... כבר הרבה זמן על
הכוונת שלי...).

"המורה אבל זה לא אשמתי, זאת היא", צעקה נופר בקולי קולות במסדרון, בעוד המורה מנסה
להשתיק אותהה...

לפתע שמתי לב כי המנהל בדרך למעלהה... והוא מכיר אותי יותר מדי טוב, עם אתם מבינים
למה אני מתכוונת.

אני ועמית מיהרנו להתחבא מאחורי הקירר...כדי שאפ'חד לא יוכל לראות אותנוו.

החברה הנדירה שלי המשיכה בשלהה בלי ידיעה שהמנהל הולך ומתקרב אליהה..!!



"היא כל הזמן מציקה לי", אמרה שיר.

טוב....עכשיו אתם בטח שואלים אתכם מי זו שיר...?

אז ככה, שיר היא הילדה הכי מעצבנת, לקקנית וקרצייה בכל העולםם...

אני ונופר שונאות אותהה בדם..!!

חוץ מזה שהיא מלקקת לכל המורות, תאמינו לי שיש לנו סיבה הרבה יותר טובה לשנאה הזאת.

אז ככה, נופר ואלעד היו חברים כמעט 4 שנים, רק שפתאום הכונפה הקטנה הזאת החליטה
להגיעה לבצפר שלנו,

ולהרוס להם הכל...אולי מבחוץ היא נראת נשמה טובה, אבל מבפנים היא כזאת שטןן..

"המטומטמת הקטנה הזאת חושבת שהיא יותר טובה ממני", המשיכה נופר להשמיע את קולה, אבל
בינינו – ראיתי על הפנים שלה שהיא נהנת.

"מזה צריך להיות..?", סוף כל סוף הגיע המנהל...

"היא שמה לי דבק על הכיסא", מיהרה נופר לענות לו.

"אני מתפלא שיר חשבתי שאת ילדה ממושמעת...", אני לא מאמינהה, זו הפעם הראשונה
שהמנהל מאמין לנופר אחרי כל הפעמים שהיא העבירה את זמן השיעורים במשרדוו...

"אבל זו לא אני...", ניסתה שיר להגן על עצמהה אבל....

"בואי איתי גברת צעירה...", אמר המנהל לשיר ולקח אותה איתו למזכירות.

"המורה, אני חייבת לנקות את הדבק מהמכנסיים אפשר ללכת לשירותים...?", שיחקה נופר את
הילדה הטובההה...

"כן, אבל מהר ועם תיראי בדרך את עדן תגידי לה שהיא לא יודעת איך היא הסתבכה".



נופר שכבר קלטה אותי בחצי עיין, רצה אלינו.

לאחר שצחקנו על "עבודתה הנהדרת" של נופר, היא "כהרגלה" הייתה חייבת להרוס את
החגיגה...."שמעת מה אורלי אמרה?..", "כןן...יאוו איך הסתבכתי לכי תדעי איך אני ייצא
מזה עכשיו"...

"היי עמית מה קורה מאמי..?", נתקע מבטה של נופר בידידי הטובב..

לא כל כך הבנתי באותו הרגע מה קורה ביניהם, אבל יהיה לזה זמן אחר כך, מה שיש לי
לספר הרבה יותר חשוב.

"טוב אני חייב לעוףף", לא הספקתי למצמץ ועמית כבר נתן לשתינו נשיקה של "להתראות,
ניפגש אחר כך".



"או קיי מותק תתחילי...מההתחלה ועד הסוףף", הושיבה אותי נופר על הספסל שבחצר.

"טוב מאמי...", התחלתי לדבר ופתאוםםםם....