שיר שכתבתי על בן דודי ארז שנפל באסון במסוקים

אני נקרע במציאות כואבת
ואשליה מדומה,
אני קורא בשמך
אבל אתה לא עונה,
אני קם בבהלה
מתקשר ולא שומע את קולך.
אינני יודע, מה קרה ?
אני רץ כמו משוגע ומחפש אחריך
אבל, אתה לא כאן.
אהבת את הטבע
וכך מצאת גם את מותך
תלוי על עץ כמו טרף לנשרים.

היית מפקד וגיבור
ונהרגת כמו חלום שנגוז.
אהבנו אותך כתקווה, כחלום,
אבל, כנראה שאלוהים רצה אותך יותר מכל.

אני מתגעגע אליך
וחולם על אותם ימים,
יפים וקסומים
כשהיית עדיין בחיים.
ובוכה בכל פעם מחדש
כשאני רק שומע את שימך
רואה את תמונתך
מקשיב לשיריך שכתבת
ולא מוצא את מקומי בעולם.
מחפש ובודק
ונופל לתוך תהום עמוק של מחשבות מפחידות,
של קשיים בלתי פוסקים
ומחפש אותך,
את אותה נקודת אור שהיית במשפחה.

כמו הנר הדולק
דעכת בלאט,
וליבך ונשמתך
בליבנו לעד.