נסיעה ארוכה [נו לא מצאתי שם חח]

גם אם נראה שכבר המשכנו הלאה
שנינו יודעים שהמשחק הזה לא אמיתי,
וגם אם נכוון לדרכים שונות למעלה,
אתה יודע שתמיד תרגיש את מקומך לצידי.


נכנסנו למבוך שהפך לענן שאלות.
לא ציפינו שנגיע ליום שבו נצטרך להכריע,
אך מחר אתה כבר אורז את המזוודות
ויותר לא אראה את פניך, אני יודעת שאשתגע.
הרי אם לא תהיה כאן, לא אדע מתי ולאן לפנות.
ואתה... תעזור לי להתמודד עם המצב הזה, אתה שומע?


כי גם אם נראה ששנינו כבר המשכנו הלאה,
אתה תמיד מסתיר את הקלפים וממלמל "אני מסתדר"
אבל בתוכך אתה יודע שעם אותה מסכה
מחר בבוקר שוב תתעורר
וגם אם תנסה לשקר לעצמך ולהסתיר,
תמיד תרגיש את הרגש הזה, שחסר.


שעון החול טוען שזו רק אשליה,
או אולי מהלך מחושב שפספסנו.
אתה כבר אוחז בכרטיסי הטיסה האחרונה,
עכשיו אני נזכרת איך מלממש את אהבנו חמקנו.
חוקי המשחק אולי לא משתנים לטובה,
והפחד לא עושה כאן עבודה על רמה,
אבל מבחינתי את הסיפור שלנו רק עתה רקמנו.


היום אתה רחוק ממני, טסת למרומים
אחרי ששברת את קוביות המשחק הישנות,
ועזבת אותי כאן כדי למצוא להן מחליפים.
חשבת שלברוח יטשטש את התהיות המציקות,
אך אתה תמצא ברגע שתתחיל לחפש בפנים,
את התשובות הנכונות.


כן, אני יודעת שיצא קיטשי.. בכל מקרה, זה הסיפור שלי והייתי חייבת לפרוק :)