אהוב שלי...

אהוב שלי..
אני כותבת את המכתב הזה כדיי לנסות לשחרר מעצמי קצת את הבלבול ולנסות לסדר את הדברים בראש ואולי לקבל פה תשובות מעצמי. מה אני צריכה לעשות כדיי לשים סוף לכל הסצינה הכואבת הזאת.
אני רוצה שתדע קודם כל שאני אוהבת אותך, באמת, ושאכפת לי ממך ואתה חשוב לי.
אתה האהוב שלי..
אני מפחדת להתחיל לשים את הקלפים על השולחן ולהתוודות בפנייך על כל הרע שעשיתי בתקופה האחרונה.
אני לא יודעת אם אני אשמה בכל מה שהיה אבל זה לא ממש משנה כי אני מאמינה שהמצפון תמיד יציק לי.
בגדתי בך, אהוב שלי.
תקעתי לך סכין בגב ובלב והתאחדתי מחדש במובן מסויים עם האהבה הראשונה שלי, עם הראשון שלי, עם ההוא שאתה כל כך שונא ואני כל כך אוהבת..
התאחדתי פיזית ונפשית איתו.
קשרתי שוב את הרגשות שלי בשלו, את הגוף שלי בשלו, את האהבה שלי בשלו.
אני יודעת שלא תבין אותי ואני לא מאשימה אותך, אפילו אני כבר לא מבינה את עצמי.
תמיד ידעתי שאני טיפוס לא נאמן שקשה לו להתחייב.
אבל אף פעם לא חשבתי שלך אני יעשה את זה.
אז זה קרה ביום שישי שעבר, כשיצאנו אני הוא והחברים שלו לשתות קצת לתפוס ראש ולהנות.
ואני לא יגיד לך שלא השגנו את המטרה. נהנו. מאוד. אבל ההנאה שהפקתי מהלילה ההוא הייתה כרוכה אחר כך בכל כך הרבה כאב ורגשות אשם שאתה לא יכול לתאר לעצמך בכלל.
אתה יודע שהיה ביני לבינו נתק של חודשים אחריי שנפרדנו- וחשבתי שהקשר אף פעם יותר לא יתחדש.
חשבתי שהגאווה שלי והכבוד העצמי שלי כל כך חזקים שאני לא אתן לו את הסיפוק לראות את הפנים שלי יותר.
מי כמוך יודע כמה הוא פגע בי.
אבל אתה חייב להבין שהמשיכה שלי אליו חזקה ממני, מהשכל, וההגיון שלי.
ועשיתי את הדבר שלא יעשה.
שכבתי איתו בזמן שהייתי איתך- אהוב שלי..
פגעתי בך, ובנאמנות שלי כלפיך.
שבוע לא ראיתי אותך..
יומיים אחריי אותו יום שישי הרגשתי שאני פשוט לא אהיה מסוגלת להסתכל לך בעיניים. אני פשוט אפרוץ בבכי, אתוודה, ויהרוס את כל מה שיש ביננו.
פחדתי.
וכשהמצפון התחיל לנוח קצת, הרגשתי שאני פשוט לא בטוחה שאני רוצה לראות אותך.
תיכננתי לראות אותך היום אבל אתמול התחלתי עוד יומיים שאני לא מסוגלת לראות אותך. שכבתי איתו אתמול שוב.
אני מנסה להסביר את עצמי ולעצמי איך כל זה קרה לי..
ואני מבינה שאני נקרעת בין אהבה למשיכה.
אני אוהבת אותך אהוב שלי, אבל המשיכה המטורפת שלי אליו לא מניחה לי.
זאת משיכה שאליך אין לי, וזה חסר לי.
אני יודעת שהדבר הכי נכון לעשות יהיה לחתוך משניכם. אבל קשה לי לוותר עליך ועליו.
שניכם מספקים לי את שני הדברים הכי חשובים בזוגיות. אבל הבעיה היא שכל אחד מספק לי רק אחד מהדברים..
אני יודעת שלא אני ולא הוא רוצים לחזור להיות ביחד ואני מרגישה כאילו אני לוקחת אותך כברירת מחדל כי אני יודעת שאיתו בחיים לא יהיה לי את הקשר המחייב (ששברתי) ואת האהבה שיש (או הייתה) ביננו.
אני פחדנית אהוב שלי.
אני פוחדת לעשות את הצעד ולהתוודות בפניך.
אני פוחדת לעשות כל צעד משמעותי בחיים והצעדים היחידים שאני עושה הם טעויות.
אני פוחדת משינוי בחיים שלי ומלוותר עליך.
אני לא חושבת שאני מוכנה לוותר עדיין, ובמקביל אני יודעת שאני לא יכולה להמשיך לפגוע בך..
אני יודעת שאתה מרגיש שהדברים השתנו בזמן האחרון.. אבל אני לא מוצאת את האומץ להסביר לך מה גרם לזה.
אני מבולבלת כרגע ומרגישה שאני נקרעת באמצע בין האהבה שלי אליך למשיכה שלי אליו.
אני מרגישה חצי בנאדם חצי חיה שמצד אחד מחפשת את השקט האנושי איתך ומצד שני את הסיפוק החייתי אצלו.
אני רוצה שתסלח לי.
שתסלח לי על זה שאני מסתירה ממך את הנורא שעשיתי אהוב שלי.
רוצה שתסלח לי על זה שאני לא מתחרטת על מה שהיה
רוצה שתסלח לי על שפגעתי בך
רוצה שתסלח לי על שאני לא נאמנה
רוצה שתסלח לי על ההתרחקות הלא מובנת שלי ממך
רוצה שתסלח לי על ששיקרתי
שתסלח לי שאני לא מסוגלת להתקרב אליך כרגע

שתסלח לי על זה, שאתה האהוב שלי... אבל הוא- הוא האהבה שלי..

שלך, ואולי כבר לא,

אני.