שטח ההפקר (סאבלימינוריל)

זהו, לא אכחיש יותר, אני מרים ידיים,

אנחנו מתאימים מאוד כמו גשם למים,

התקשרתי ואמרתי לך שיהלום לידך מחוויר,

אמרתי שאלוהים לך את כל היופי העביר,

אז אני רוצה להגיד לך ששיקרתי בגדול,

בכל מילה ומילה, בכל דבר, פשוט בכל.

את יותר מיזה, יותר מנסיכה חלומית,

נכנסת לי ללב בצורה חדה ופתאומית,

נכנסת לי ללב ממש כמו רוח רפאים,

והארת לי את הדרך, הפחת בי רוח חיים,

בזכותך אני נושם, בזכותך יש על מה לחלום,

יש סיבה להתעורר ויש סיבה להיות בחיים היום,

יש סיבה טובה לישון ויש סיבה טובה לשכב,

אבל אין סיבה להסתכל מהחלון ממש עכשיו,

כי אני אסתכל ואת לא תעברי כי את רחוקה,

לא תשמעי איך בכל רגע יוצאת מליבי זעקה.

כן, הזעקה מופנית אלייך, מלאך שלי, אוצר,

מחכה שתשמעי אבל ההד נשמע והנה הוא חזר,

שוב אני צועק, זועק, מחכה וכמובן שותק,

אבל הקול חוזר והעצב אותי בשקט חונק,

אולי זה לא הזמן לכתוב לך את זה אני יודע,

אבל נמאס לי לשמור את זה בלב, אני כבר משתגע,

כמה זמן בן אדם יכול לאהוב מישהי בצורה כזאת?

איך בן אדם מוכן למות למען מישהי או להישרף בלהבות?

אין לי מושג איך את זה להגדיר, איך את הרגש לתאר,

אולי אני אגיד שאין גבול לאהבה אלייך והוא לעולם לא ייגמר?

אני נזכר בך: בחיוכך המושלם כל כך, בכל, במבט,

כמה שהייתי רוצה שנהיה בעולם רק אני ואת.

כשאני לא איתך, יורדות לי דמעות עצובות,

ושוב אני עם שוקע כמו בבריכה עם אותן מחשבות,

האם אני אהיה איתך נסיכה בעולם שכולו וורוד?

והנה, בגלל השיר הטעם בפי גובר, יש טעם לעוד.

אני רק מקווה שנהיה שניים ביום מן הימים,

ואז את תהיי המלאך שלי ל-ע-ו-ל-מ-י-ם !!