ללא מילים

ישבתי מולך, הבטתי בך ולא היה עוד צורך במילים.


השבת לי בזוית של חיוך, בתנועת יד רכה היורדת מפני לחזי, ברפרוף נשיקה.


בכך די.


כי מעיניך ניבט הפיוס ובתוי פניך המתרככים ראיתי את הכעס מתפוגג ונמס ואת ההשלמה והקבלה


יורדות אט ומכסות את עפעפייך כשמיכה כבדה .


לא היה עוד צורך במילים.


כי כבר היינו מעברן השני וחיינו את כל המלחמה והמהומה והגיהנום וחזרנו אל היופי שבינינו.


ויש יופי בינינו. תמיד היה ותמיד יהיה.


כי החלטתי לאהוב אותך. החלטתי לדבוק בך. החלטתי ולכן אני אוהב. לכן אני דבק.


אל תטעי אהובתי.


אהבה אינה תמיד מכת ברק. לעיתים היא מכה בך, כך פתאום מודיעה על בואה ברעש וצלצולים,


אך היא יכולה גם לבוא חרש ברוך שקט ועוטף כרדיד הצונח מקומה שניה אל רעד כתפיים ורעד הלב.


אז אין צורך עוד במילים.


רק בליטוף, בנגיעה, הנחת ראש, בהתרפקות.


 


אהבי אותי כך. ללא מילים.