החבל בין השינאה לאהבה הוא דק!!!

אהבה זו ממש לא אהבה ממבט ראשון.

לי עברה למקום חדש ולביצפר חדש ולכיתה חדשה, שבו למד גם ליאור. מהרגע הראשון שהיא
ראתה אותו, היא לא סבלה אותו. התנהגותו עיצבנה אותה, ומרגע לרגע היא תיעבה אותו
יותר ויותר.

לי הייתה נגד המעבר, כיוון זה דרש ממנה לנתק קשר עם החברות הקודמות שלה. וסיבה
נוספת היא שהיא צריכה ללמוד ב-3 השנים הבאות עם ליאור באותה כיתה.

לא היה לה קשה להתחבר עם הבנות. היא אפילו בילתה איתן והחלה להכיר אותן והייתה מאוד
קרובה אליהן. אבל לא הכל היה טוב ויפה, כל עוד ליאור גם למד באותה כיתה. כל פעם
שחזרה לביתה היא לא הפסיקה לחשוב על שינאתה אליו, היא קיוותה שמכונית תבוא ותידרוס
אותו בדרך הביתה וכו'.

לאחר כמה חודשים במקום החדש, איזה יום אחד, בשעה האחרונה של היום, לפני שהולכים
הביתה. בסוף ההפסקה, ליאור נכנס לכיתה. משהו השתנה אצלו. הוא פתאום שידר חביבות.
והוא כל הזמן היה מעביר את מבטו לכיוונה של לי. לי, ששמה לב לזה, הבינה שמשהו מתחיל
לקרות אצלו, אבל היא לא הבינה איך פתאום זה התחיל ומה גרם לזה להתחיל. המבטים של
ליאור סחפו אחריהם את לי והיא הבינה שמשהו קורה גם אצלה. היא החלה להרגיש, החלה
להתרגש, ופתאום משום מקום החלו הפרפרים בבטן להופיע. לא פעם מבטיהם נפגשו.

בהחלה לי הכחישה את מה שהרגישה, היא לא הבינה איך דווקא איתו זה קורה, והיא ממש לא
הייתה מוכנה לזה. היא לא רצתה לספר לחברותיה כי חשבה שזה משהו שיעלם בקרוב, כאילו
מעולם לא היה. אבל מה שהיא לא ידעה זה שאהבה לא נעלמה סתם ככה...



המשך יבוא...